האגודה לתרבות ולמדע של היהודים נוסדה בברלין ב‑1819 ופעלה עד 1824. היא נוצרה על רקע שינויים גדולים באירופה במאה ה‑19: פריחת המדע, עליית חברה אזרחית ורעיונות אזרחות ליברלית שעוררו תקווה לשוויון ליהודים. מייסדיה, ביניהם יום‑טוב ליפמן צונץ, משה מוזר ואדוארד גנז, היו סטודנטים ואינטלקטואלים שחיפשו דרך מקצועית ומדעית לחקור את היהדות. הם הושפעו מההשכלה, מהלימודים הקלאסיים ומהאידיאליזם הגרמני.
בשנת 1815 קונגרס וינה המליץ על שוויון זכויות ליהודים, אך ההמלצה לא יושמה בפועל. ברוב מדינות גרמניה יהודים נמנעו ממשרות ציבוריות, משירות צבאי ומהוראה באוניברסיטה. ב‑1816 נוסד בברלין חוג מדע שייסד צונץ יחד עם כמה משכילים. חוג זה פעל כהתאחדות יהודית לא‑פוליטית להעברת הרצאות וללמידה משותפת. אחרי גל הפרעות אנטישמיות באוגוסט 1819 (הפרעות ה״פ‑הפ״), שבו חברי החוג והחליטו להקים אגודה רחבה יותר לשיפור מעמד היהודים דרך חינוך ומחקר.
עם הקמתה הצטרפו כ‑50 אינטלקטואלים ברלינאיים, כולל חלק מחברי חוג מנדלסון והמשורר היינריך היינה. האגודה ביקשה לחזק את הזהות היהודית בתוך התרבות האירופית באמצעות מחקר מדעי של היהדות. מדע היהדות, הסבר קצר: חקר אקדמי וביקורתי של ההיסטוריה, הספרות והדת היהודית.
חברי האגודה גיבשו תוכנית שכללה מוסד חינוכי, כתב עת, מכון מדעי וארכיון. בבית הספר שנפתח ב‑נובמבר 1821 למדו צעירים, בעיקר ממזרח אירופה, שפות ונושאים כלליים כדי להכין אותם לאוניברסיטה. תכנית הלימודים כללה שפות קלאסיות ומודרניות, מתמטיקה והיסטוריה. הלימודים הדתיים הושמטו בגלל מחלוקת פנימית.
בשנת 1822 יצא לאור כתב העת "לחוכמת ישראל" (Zeitschrift für die Wissenschaft des Judenthums) בעריכתו של צונץ. רבות מפעילות האגודה התמקדה בהרצאות ופרסומים במדעי ההיסטוריה, הספרות והפילוסופיה היהודית. בית הספר וכתב העת נסגרו ב‑1823, בין השאר עקב חוסר מימון ומיעוט תלמידים. האגודה עצמה חדלה לפעול ב‑1824.
למרות קיומה הקצר, האגודה הניחה את היסודות לתנועת "חכמת ישראל" (Wissenschaft des Judentums), שהמשיכה במחקר האקדמי של יהדות במאה ה‑19 ובראשית המאה ה‑20.
האגודה לתרבות ולמדע של היהודים נוסדה בברלין בשנת 1819. מטרתה הייתה לעזור ליהודים להשתלב בחברה האירופית דרך חינוך ומחקר. המייסדים כללו את יום‑טוב ליפמן צונץ, משה מוזר ואדוארד גנז.
לפני כן המליצו מדינות על שוויון ליהודים, אבל זה לא קרה. ב‑1816 הוקם בברלין חוג שמטרתו ללמוד ולדון בנושאים שונים. ב‑1819 פרצו מהומות אנטישמיות (הפרעות ה״פ‑הפ״). המהומות הראו לחברים שהם צריכים לפעול אחרת.
האגודה קיבלה כ‑50 חברים. הם רצו לחקור את ההיסטוריה והספרות היהודית בצורה מדעית. ב‑1821 נפתחה מוסד חינוכי לתלמידים צעירים. ב‑1822 יצא כתב עת בשם "לחוכמת ישראל". הבית ספר וכתב העת נסגרו ב‑1823. האגודה הפסיקה לפעול ב‑1824.
למרות שפעלה מעט שנים, היא עודדה מחקר מסודר של היהדות שנמשך גם אחר כך.
תגובות גולשים