פרעות "הפ-הפ"

פרעות "הֶפּ-הֶפּ" (Hep-Hep) היו סדרת מהומות אנטישמיות בגרמניה בשנת 1819. הן החלו ב-2 באוגוסט בוירצבורג והתפשטו ברחבי הקונפדרציה הגרמנית (האיחוד של מדינות גרמניות). המהומות נמשכו עד אוקטובר. בתים פרטיים, חנויות ומוסדות יהודיים נבזזו ונפגעו. לפי מקורות מסוימים היו גם אבדות בנפש, אך המספר המדויק לא ידוע. בשטחים מסוימים הוזמנו כוחות צבא לדכא את הפרעות.

השם הופיע כבר בעיתונות הבריטית באוגוסט 1819. הוא מגיע מצעקות הקרב של הפורעים "הפ-הפ". יש שהתלוו לקריאות כמו "Jude verreck" (בגרמנית: "מוות ליהודים"), ביטוי שנועד לבטא שנאה קשה.

הפרעות התרחבו ברקע של מתח לאחר מלחמות נפוליאון ושנות השיקום של מטרןיך. בתקנות קרלסבאד הוגברה הצנזורה ופונו פרופסורים ליברליים מהאוניברסיטאות. במקביל התחילו צעדים ראשוניים של מתן זכויות אזרח ליהודים, אך במקומות רבים הזכויות נשארו רק על הנייר. ברוב המדינות עדיין נאסר על יהודים לשרת בצבא, במשרות ציבוריות ובאוניברסיטאות.
העיתונות האנטישמית הציגה את היהודים כמי ששואפים לשלוט בכלכלה. בקרב הסטודנטים התבלטו ארגוני "בורשנשפטן" (Burschenschaften), אגודות סטודנטיאליות לאומניות, שאימצו רעיונות רומנטיים ולאומיים. שורה של קשיים כלכליים, כולל רעב ב-1816, הגבירו את המתחים החברתיים.

המהומות החלו באוניברסיטה בוירצבורג, כאשר פרופסור מבוגר שנתמך שוויון זכויות ליהודים הותקף. הסטודנטים הצטרפו אליהם בעלי מלאכה ובעלי עסקים שנאבקו על מקומות פרנסה. ההמון פרץ לחנויות ולבתים היהודיים; ההרס והביזה נמשכו יומיים-שלושה לפני דיכוי צבאי. רבים מהיהודים ברחו לכפרים סמוכים או שהשתכנו באוהלים. ההיסטוריון צבי גרץ מצביע על כך שיהודים אף נרצחו באירועים אלו.

מהמקרים הראשונים בוירצבורג התפשטו המהומות לערים נוספות, בין היתר במברג, ביירוית, דרמשטאדט, קרלסרוהה, מנהיים, פרנקפורט, קובלנץ וקלן. בפרנקפורט שכן בנק רוטשילד; האירועים שם גרמו למשפחת רוטשילד ולאחרים לעזוב את העיר. בצפון התרחבו הפרעות עד המבורג, ברמן וליבק; מחלק מהיהודים נמלטו לדנמרק. אף בעיר היידלברג הסטודנטים והפרופסורים קמו ולהגן על יהודים.
בעוד שמקומות מסוימים שולחו אליהם חיילים לדיכוי, בחלקים אחרים השלטון הגיב באכיפה ובניסיון להגן על התושבים היהודים. בעיתונות יהודית מסוימת, כגון כתב העת "שולמית", לא הובא תיאור נרחב של האירועים.

התפרעויות ההפ-הפ חיזקו בקרב חלק מהאינטלקטואלים היהודים רצון לחזק תרבות ומדע יהודי חילוני. בין המייסדים של האגודה לתרבות ולמדע של היהודים היו הסופרים לודוויג ברנה והיינריך היינה, וכן יום-טוב ליפמן צונץ וחבריו. המטרה הייתה לפתח חינוך, תרבות ומחקר במסגרת יהודית מודרנית.

בשנת 1819 פרצו בגרמניה מהומות כנגד יהודים. המהומות התחילו ב-2 באוגוסט בוירצבורג. הן התפשטו לערים רבות ונמשכו עד אוקטובר.
אנשים תקפו חנויות ובתים של יהודים. פריטים נבזזו ורבים ברחו ממקומות מגוריהם. ייתכן שאנשים נפגעו.

הפורעים צעקו "הפ-הפ". עיתונים כתבו על המילים האלה, ולכן האירועים נקראו בשם זה.

זו הייתה תקופה קשה אחרי מלחמות גדולות. מדינות גרמניה רצו לחזור לסדר ישן. חלק מהחוקרים ליברלים פוטרו. בשקט, בחלק מהמקומות, יהודים קיבלו מעט זכויות.
אחרי כל זה היו מתחים רבים. קבוצות סטודנטים לאומניות לא אהבו את השינויים. בנוסף הייתה שנת רעב בעבר, וזה העצים את הכעס.

המהומות התחילו באוניברסיטה. קבוצה של סטודנטים תקפה פרופסור שהתמזל לזכויות יהודים. אחר כך הצטרפו אנשים אחרים מהעיר. במשך כמה ימים פרצו, שברו ונהגו באלימות בחנויות ובבתים. צבא נכנס בסופו של דבר והרגיעה את המצב.
מהומות דומות התרחבו לערים כמו פרנקפורט, קלן והמבורג. משפחת רוטשילד עזבה חלק מהערים בגלל הסכנה. בחלק מהמקומות, אנשים סייעו והגנו על היהודים.

לאחר האירועים, כמה אנשי רוח יהודים רצו לחזק את התרבות והמדע היהודי. הם ייסדו ארגון ללימוד ותרבות יהודית, כדי לחזק חיים אינטלקטואליים וחינוכיים.