האוסה (קבוצה אתנית)

האוסה היא קבוצה אתנית גדולה במערב אפריקה. הם מרוכזים בעיקר בצפון ניגריה ודרום ניז'ר. יש גם האוסה בקמרון, צ'אד, גאנה ומדינות נוספות. הם מדברים האוסה, שפה אפרו-אסייתית מהענף הצ'אדי.

על פי האגדה, נסיך ערבי בשם באיג'ידה הגיע לאזור והקים את שושלת שבעת הבנים ששלטה בערי-מדינות כמו קאנו וזאריה. עד המאה ה-12 האוסה היו סוחרים בולטים והתחרו באימפריות באזור. האסלאם הגיע ראשית דרך סוחרים ומלומדים.
בשנת 1804 פרץ ג'יהאד (תנועה דתית צבאית להחדרת האסלאם) בראשות שייח' עות'מאן דן פודיו. הפולאנים השתלטו על רוב ההנהגה והקימו את ח'ליפות סוקוטו. הבריטים שלטו אז מאוחר יותר, וגיבשו פרוטקטורטים שהובילו לאיחוד הקולוניאלי של ניגריה.

רובם של אנשי האוסה מוסלמים (כ-90%). הם שומרים על מנהגים דתיים, לבוש מסורתי, מזון ושפה ייחודיים. לצד האסלאם שרדו גם אמונות מסורתיות מקומיות כמו פולחן רוח שנקרא בורי (Bori) באזורים כפריים.

שפת ההאוסה מדוברת על ידי מיליוני אנשים ברחבי אפריקה המערבית. יש לה ניבים מקומיים. היו לה שתי צורות כתיבה: ע'גמי (מכתב בערבית) ובוקה (כתב רומי). היום הכתב הרומי נפוץ יותר, אך ע'גמי נמשך כמה שימושים מסורתיים.

גברים נוהגים ללבוש גלימות מפוארות כמו babban riga וכיסויי ראש. נשים לובשות אבאיה (abaya), צעיפים וחיג'אב. ציורי חינה ועיטורים הם חלק מהקישוט.

מאכלים מבוססי דגנים נפוצים, למשל טיוו (מנה מקמח דגנים). יש גם מאכלים מבשר על הגריל כמו קילישי וsuya. משק החי ותוצרת חלב כמו fura-nunu פופולריים.

הספרות ההאוסית החלה עם הכנסת האסלאם וכתיבה בע'גמי. לאחר כניסת הכתב הרומי צמחה פרוזה מודרנית. שירה הייתה חשוב במיוחד בתקופות פוליטיות כמו הג'יהאד.

בספרות משתמשים בצבעים כסמלים: לבן לעתים לסמל טוב ושמחה, שחור למקבילות שליליות, ואדום לעולם הרוחות ולעוצמה.

נישואים אצל האוסה נערכים לרוב בגיל צעיר ונחשבים לחשובים חברתית. המוהר (כסף או מתנה ממשפחת החתן) מועבר למשפחת הכלה. בחברה יש מעורבות של זקנים בנעשה בנישואים.

פוליגמיה מקובלת במידה רבה. גברים נשאים נשים נוספות כשהם בוגרים, וזה נחשב למדד מעמד.

קיים שיעור ניכר של גירושים למרות שהחברה מדגישה את חשיבות הנישואים להמשכיות המשפחה.

ההתיישבות מסורתית: משפחה מורחבת במחנה (Gida), מחנות צמודים בתוך ערים מוקפות חומה (גארי). בתים נבנו מחומרים טבעיים כמו אדמה וצמחים.

חקלאות היא הבסיס לכלכלת האוסה. רבים מגדלים דגנים ועובדים בשיתוף בשם גאייה (עבודת שיתוף). בעלי החיים נשמרים למכירה ולעיתים לא לצריכה הביתית.

האוסה הם קבוצה אתנית רחבה עם שפה ותרבות משותפת, דת מוסלמית רווחת, מסורות חקלאיות ומנהגים חברתיים חזקים. השפה והלבוש והאוכל שומרים על הזהות שלהם בכל האזורים שבהם הם פזורים.

האוסה הם קבוצה של אנשים שחיים בעיקר בצפון ניגריה ודרום ניז'ר. יש גם האוסה בקמרון, צ'אד וגאנה. הם מדברים את השפה האוסה.

לפי אגדה, נסיך ערבי בשם באיג'ידה הגיע והקים שבע ערים חשובות. במשך הזמן סוחרים הביאו את האסלאם.
בשנת 1804 הונהגה תנועה דתית ולממשלה חדשה קראו לה ח'ליפות סוקוטו.

רוב אנשי האוסה מוסלמים. יש גם אמונות ישנות על רוחות שנשארו בכפרים.

הרבה אנשים במדינות שונות מדברים האוסה. פעם כתבו את השפה בע'גמי (כתב בערבית). אחר כך החלו להשתמש בכתב הרומי שנקרא בוקה.

גברים לובשים גלימות גדולות. נשים לובשות אבאיה (שמלות ארוכות) וצבעי חינה על הידיים.

האוסה אוכלים הרבה דגנים שמכינים מהם טיוו. הם גם אוכלים בשר על האש שנקרא suya ו-kilishi. יש להם גם משק חלב עם fura-nunu.

הם כתבו שירים ישנים. אחר כך הופיעו גם ספרים ורומנים.

בְּרוב נשואים צעירים. המוהר (כסף או מתנה ממשפחת החתן) הוא חלק מהנישואין.

בכמה משפחות הגבר יכול להיות נשוי למספר נשים. זה מקובל בחברה שלהם.

בכפרים גרים משפחות מורחבות ביחד במחנה (Gida). ערים מוקפות חומה נקראות גארי.

האוסה עושים הרבה חקלאות. הם עובדים יחד בעונות הזריעה והקציר.

האוסה הם קבוצה עם שפה, לבוש ואוכל שמייחדים אותם בכל מקום שהם גרים.