האחים קרמזוב

האחים קָרָמָזוֹב (ברוסית: Братья Карамазовы) הוא רומן מאת פיודור דוסטויבסקי שפורסם ב-1880. הרומן נדפס בהמשכים ב'השליח הרוסי' בין 1879 ל-1880. דוסטויבסקי תכנן אותו כחלק ראשון של יצירה אפית בשם 'חייו של חוטא גדול', אך מת שלושה חודשים אחרי סיומו.

סיפורים אישיים ומאבקים רעיוניים השפיעו על היצירה. מות בנו הקטן של דוסטויבסקי הותיר עליו צער עמוק; שמו של גיבור הרומן, אליושה, נושא זיכרון זה. נסיון ישיר מפגישתו עם אדם שנחשד ברצח אביו גם האמין בדוסטויבסקי והשתקף בדמות דימיטרי.

הרומן משלב טכניקות מודרניות: 'מספר יודע-כל' שחודר למחשבות הדמויות אך גם מציג את עצמו כדמות. דוסטויבסקי משתמש בדיבור נאמן לאופיין של הדמויות. לעתים הוא סוטה מעלילת ההרצח כדי לספר ביוגרפיות וסיפורים צדדיים, מה שמעמיק את הנושא המוסרי.

פיודור קרמזוב, אב עשיר ומושחת, המתואר כאדם אדיש ובזבזן. רציחתו היא הציר המרכזי בעלילה.
דימיטרי, הבן הבכור, סוער ותאבן הנאות: מהמר, שותה ומתמודד על ירושה ואהבה.
איוון, הבן האינטלקטואל; אתאיסט (כופר באלוהים) ורציונליסט. המאבק הפנימי שלו מוביל לקריסה נפשית.
אלכסיי (אליושה), הצעיר, תלמיד מנזר ואיש אמונה; מייצג חסד וסולידריות.
סמירדיקוב, פועל קודר ומסתורי, שמו גורר טוויסט קריטי בעלילה.
גרושנקה וקטרינה, שתי נשים במרכז משולש אהבה שמחמם קונפליקטים בין האחים.
זוסימה, הישיש (נזיר חכם) ומדריך רוחני של אליושה.
אילושצ'קה, ילד חולה שסיפורו רגיש ומשפיע על מסקנות מוסריות ברומן.

הרומן בונה את הרקע של משפחת קרמזוב, מערכות יחסים טעונות, ומשולש אהבה בין פיודור, דימיטרי וגרושנקה. סכסוכים על ירושה ואהבה מתדרדרים לרצח אב הבית. דימיטרי הוא החשוד העיקרי, נעצר ונידון. במקביל מתפתח משבר ערכים אצל איוון, כולל פרק מפורסם בשם 'האינקויזיטור הגדול', שבו נשקלים הטיעונים נגד אלוהים ובחירה חופשית (זכות לבחור).

חלקים גדולים ברומן מוקדשים לזוסימה ולדרשותיו על סליחה ואחריות הדדית. אליושה, שגדל במנזר, מייצג תקווה מוסרית ונשאר דמות חיובית. סמירדיקוב מודה ברצח, אבל סיפור ההאשמות וההשלכות המוסריות מבלבל את סדר האירועים. המשפט נגד דימיטרי מציג גם צד קומי-סאטירי של מערכת המשפט.

באפילוג מתוארת תכנית להבריח את דימיטרי מהמאסר. דימיטרי עובר שינויים פנימיים רוחניים. הרומן מסתיים בטקס ההלוויה של אילושצ'קה ובהבטחה של אליושה לשמור על רוח הקהילה והנערים.

היצירה השפיעה עמוקות על סופרים ופסיכולוגים. זיגמונד פרויד כינה את הרומן מרשים וניתח בו מוטיבים של רצח-אב ותחושות אשמה. פרנץ קפקא התייחס אליו כאל ספר קרוב ללבו. במאה ה-20 נעשו עיבודים בימתיים וקולנועיים, והספר נחשב לפסגת ספרות העולם.

האחים קָרָמָזוֹב הוא סיפור ארוך מאת פיודור דוסטויבסקי. יצא לאור ב-1880. זהו סיפור על משפחה גדולה ובעיות בין אב לבנים.

הסופר חווה אובדן קשה כשבנו הקטן מת. זה משפיע על הדמויות והדרמה בסיפור.

פיודור, אב עשיר וקצת רע. הוא לא דואג טוב לילדיו.
דימיטרי, הבן הסוער שאוהב לחגוג ולריב. הוא נאבק על אהבה וכסף.
איוון, הבן החכם שחושב הרבה. הוא לא מאמין באלוהים. (אתאיזם = לא להאמין באלוהים)
אליושה, הבן הצעיר וטוב הלב. הוא גר במנזר. (מנזר = בית לנזירים)
זוסימה, נזיר חכם ועוזר לאליושה.
גרושנקה, אישה שמקושרים אליה די הרבה משברים ואהבות.
אילושצ'קה, ילד חולה; סיפרו מרגיש ועצוב.

המשפחה מתווכחת על כסף ואהבות. אב המשפחה נמצא מת, ומישהו מואשם. הרומן עוקב אחרי החקירה והמשפט. במקביל מדברים על אמונה, רוע וסליחה. אליושה מנסה לעזור לאחרים, וזה נותן תקווה.

הסיפור מסתיים בעצב ובתקווה. אליושה מדבר עם ילדים ומבקש מהם לאהוב זה את זה. הסיפור נחשב לספר חשוב בעולם, וסופרים מפורסמים אהבו אותו.