האיים הדודקאנסיים

האיים הדודקאנסיים (Δωδεκάνησα, "תריסר האיים") הם קבוצת איים בים האגאי, דרומית-מזרחה ליוון ולצפון-מערב טורקיה. הקבוצה כוללת כ-15 איים גדולים ועוד כ-151 איים קטנים, וסך הכל 163 איים במחוז המינהלי של יוון.

האי החשוב והגדול ביותר הוא רודוס. גם קוס ופטמוס מוכרים בשל ההיסטוריה שלהם. מתושבי האיים רבים חיים ברודוס ובקוס, אך רק 26 איים מאוכלסים בפועל. שטח היבשה הכולל הוא כ-2,714 קמ"ר, והאוכלוסייה ב-2005 עמדה על כ-200,452 תושבים.

מרודוס פועלות שורות מעבורות סדירות אל איים אחרים ולנמלים ביוון. ישנן קווים בינלאומיים גם לקפריסין, מצרים, טורקיה וישראל. ברודוס ובקוס יש נמלי תעופה שמקשרים את האיים ליעדים באירופה. עד סוף שנות ה-90 וה-2000 כלכלת האיים נשענה בעיקר על חקלאות (זיתים, חיטה, טבק) ודיג. מאז המאה ה-21 התיירות הפכה לענף המרכזי.

יש באיים צמחים ובעלי חיים אנדמיים, כלומר שמצויים רק שם. חלק מהמינים בסכנת הכחדה. האיים הם תחנות מנוחה לציפורים נודדות ומקומות קינון לעופות ים ולדורסים. במסגרת תוכנית "נטורה 2000" של האיחוד האירופי הוגדרו כ-200 אתרים לשימור וכ-1,000 מיני טבע שיש להגן עליהם.

האיים היו מאוכלסים כבר בתקופות פרהיסטוריות (לפני כתיבה). סביב 1600 לפנה"ס נרשמה השפעה מינואית מבירה כרתים. לאחר מכן שלטו אז אכאים, ואחר-כך דורים, קבוצת יוונים שהגיעה בסביבות 1100 לפנה"ס. בתקופה הארכאית (מ-1000 לפנה"ס) רודוס וקוס בלטו. ברודוס הוקמו שלוש ערי-מדינה דוריות חשובות: לינדוס, קאמירוס ויאליסוס.

במאה ה-5 לפנה"ס נכבשו האיים על ידי פרס ואז הצטרפו לליגה האטית-דלית, ברובה בראשות אתונה. בזמן המלחמה הפלופונסית שמרו האיים על נייטרליות. ב-408 לפנה"ס התאחדו שלוש ערי רודוס למדינה אחת. מאוחר יותר, בתקופות ההלניסטיות, רודוס הפכה למרכז ימי ומסחרי חשוב. הקולוסוס של רודוס, אחד מפלאי העולם העתיק, הוקם אז (סביב 280 לפנה"ס).

במאה ה-2 לפנה"ס רודוס חתמה ברית עם רומא. בהדרגה איבדו האיים את עצמאותם והשתלבו באימפריה הרומית. בתקופה הנוצרית המוקדמת ביקרו בשטחים שליחים כמו פאולוס ויוחנן; יוחנן הוגלה לפטמוס, שם נכתב ספר ההתגלות.

כאשר האימפריה הרומית נחלקה, האיים היו חלק מהאימפריה הביזנטית. במאה ה-13 חלקים מהאיים עברו לשליטת משפחות איטלקיות ולבסוף נכבשה רודוס על ידי האבירים ההוספיטלרים (מסדר צלבני) ב-1309. המצודות והביצורים שנבנו אז נשמרו עד ימינו.

במאה ה-16 כבש את האיים סולימאן המפואר של האימפריה העות'מאנית (1522). בתקופה העות'מאנית נהנו האיים ממידה של אוטונומיה. הם לא הצטרפו למלחמת העצמאות של יוון ב-1822, אך במאה ה-19 חלו שינויים כלכליים ותרבותיים רבים.

ב-1912, בזמן המלחמה בין איטליה לאימפריה העות'מאנית, נכבשו האיים על ידי איטליה. אחרי מלחמת העולם הראשונה נותרה השליטה באיים בידי האיטלקים; ב-1923 הם סופחו רשמית על ידי איטליה. משטר מוסוליני קידם איטלקיזציה, הדרכת איטלקית בבתי ספר ולחץ על הזהות היוונית. במקביל בוצעו עבודות תשתית והשמדת מקורות מלריה.

במהלך מלחמת העולם השנייה שימשו האיים בסיסים צבאיים איטלקיים. לאחר כניעת איטליה ב-1943 נכבשו האיים על-ידי גרמניה עד סוף המלחמה ב-1945.

לאחר המלחמה נכנסו האיים תחת פיקוח בריטי זמני. לפי הסכם השלום של 1947 הוחזרו האיים לריבונות יוון. היום רודוס והאיים בסביבתה הם אתר תיירות מרכזי, והעיר העתיקה ברודוס מושכת מבקרים רבים.

האיים הדודקאנסיים פירוש השם: "תריסר האיים". הם קבוצת איים בים האגאי, ליד חוף טורקיה.

יש שם כ-163 איים. רודוס הוא הכי גדול והכי מפורסם. יש מעבורות שמחברות בין האיים ובין מדינות קרובות. ברודוס ובקוס יש נמלי תעופה.

באיים צמחים וחיות שמצויים רק שם. זה נקרא אנדמי (מילה קשה: מין שגדל רק במקום אחד). האיים חשובים לציפורים נודדות, ולשמירה על הטבע יש רשימות הגנה בשם "נטורה 2000" (תוכנית שמגנה על מקומות טבע).

האיים ישבו שם כבר מזמן, עוד לפני שהיו כתובות. סביב 1600 לפני הספירה היו קשרים עם כרתים. אחרי כן הגיעו עמים יוונים שונים, ובנו ערים גדולות ברודוס. ברודוס בנו פעם פסל ענק שנקרא הקולוסוס.

לאחר זמן הארכאים והקלאסיים הגיעו רומאים. הנוצרים הראשונים גם ביקרו שם. בימי הביניים שלטו באיים הביזנטים ואז האבירים הצלבניים כבשו את רודוס ב-1309.

העות'מאנים כבשו את האיים ב-1522. מאוחר יותר, ב-1912, כבשה איטליה את האיים. בתקופת מוסוליני ניסו להפוך את האיים לאיטלקיים. במלחמת העולם השנייה שלטו שם תחילה האיטלקים, ואחר-כך הגרמנים עד 1945.

לאחר המלחמה היו האיים תחת שלטון בריטי לזמן קצר. ב-1947 הוחזרו האיים ליוון. היום רודוס היא עיר תיירותית ומבקרים רבים באים לראות את העיר העתיקה.