האימאם שאמיל (26.6.1797, 4.2.1871) היה אימאם, מנהיג דתי, ומנהיג צבאי בצפון הקווקז. הוא הוביל את ההתקוממות נגד שלטון האימפריה הרוסית במלחמת הקווקז, ופעל כראש ההתנגדות בין 1834 ל-1859.
שאמיל נולד ב-1797 בכפר בדאגסטן. בלידתו נקרא עלי, אך שונו שמו לשאמיל מתוך אמונה שזה ישנה את מזלו. בילדותו נחלץ מחולה והתחזק. משפחתו האווארית הייתה חלק מהאליטה המקומית, והוא קיבל חינוך הכולל ערבית, לימודי אסלאם וחשיבה לוגית.
הוא הצטרף לזרם סופי בשם נקשבנדי, זרם רוחני בתוך האיסלאם, וזה העניק לו מעמד בקהילה. ב-1828 ביצע את החג', העלייה לרגל למכה, ושם פגש את עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי. ממנו למד טכניקות לוחמה מחתרתית, כלומר התקפות קטנות ולא סדירות נגד כוחות חזקים.
במהלך התקופה שבה רוסיה הרחיבה את שליטתה בקווקז, קמים שבטים רבים למרד. מנהיגים מוקדמים היו שייח' מנסור והאימאם האזימוחמד, ושאמיל היה קרוב אליהם ונעשה לתלמיד של האזימוחמד. כשזה נהרג ב-1834, שאמיל תפס את הנהגת ההתנגדות.
שאמיל הנהיג מרד נמרץ ושימוש אינטנסיבי בלוחמת גרילה. הוא הציג את המאבק כמלחמת קודש (ג'יהאד בעיני תומכיו), והמרד תחת הנהגתו נמשך עד שב-25 באוגוסט 1859 הוא נכנע ונלקח בשבי יחד עם משפחתו.
אחרי כיבושו נשלח שאמיל למוסקבה לפגישה עם הצאר אלכסנדר השני והוגלה לקלוגה. ב-1868 הועבר לקייב, וב-1869 נקבע שיורשה לסיים את חייו כמוסלמי במכה. בדרכו עבר באיסטנבול, והתארח אצל הסולטן. הוא מת במכה ב-1871 וקבור בבית הקברות ג'אנאט אל-באקי. שני ילדיו הפכו לקצינים בצבא רוסיה.
לאחר דיכוי המרד החלה באזורים אלה מדיניות של חיזוק נוכחות נוצרית ואורתודוקסית. שאמיל נשאר דמות מוערכת בקרב רבים בקווקז, והפך לדמות סמלית למתנגדים לרוסיה. שמו שימש גם להנצחה של מקומות, כמו העיר שאמילקלה בדאגסטן. בנוסף, נשמר ניגון מקובל הנקשר בשמו and שהועבר בחסידות חב"ד ונקרא "ניגון שאמיל".
האימאם שאמיל (1797, 1871) היה מנהיג דתי ולוחם מדאגסטן. אימאם פירושו מנהיג דתי במוסלמים.
נולד בכפר בדאגסטן. כשהיה תינוק קראו לו עלי. שינו לו את השם לשאמיל והוא הבריא.
למד ערבית ודברים על הדת. הצטרף לזרם סופי, תנועה רוחנית באיסלאם. ב-1828 נסע למכה. המסע הזה נקרא חג', עלייה לרגל למכה.
שם פגש מנהיג אחר ולמד ממנו שיטות לחימה קטנות ולא סדירות. כשמנהיג ההתנגדות הקודם נהרג, שאמיל הוביל את המרד נגד רוסיה מ-1834 עד 1859.
ב-1859 הוא נכנע וגורש מרצו. בשנים אחרי זה התגורר בקלוגה ואז בקייב. ב-1869 הורשה לנסוע למכה. הוא מת שם ב-1871 וקברו נמצא בבית הקברות ג'אנאט אל-באקי.
אנשים רבים בקווקז עדיין מעריכים אותו. יש מקומות שנקראו על שמו. בחסידות חב"ד שמרו ניגון שמקושרים לשמו, שנקרא "ניגון שאמיל".
תגובות גולשים