האסכולה הדויטרונומיסטית

ההשקפה הדויטרונומיסטית היא מבע מחשבתי שנוצר סביב המקור הדויטרונומי, כלומר נאומיו של משה שבספר דברים. השם 'דויטרונומי' מקורו בתרגומי השבעים והוולגטה. חוקרי המקרא מבחינים בין ספר דברים כטקסט עצמאי לבין מקורות אחרים בתורה. בספר דברים מופיעים נאומים של משה, סיפור המסע במדבר, וחוקה (מערכת חוקים) שנראית שונה מזו שביתר הספרים. לפי המקור, בהר חורב (שמה של סיני בלשון הספר) ניתנו רק עשרת הדיברות, והשאר הועברו בערבות מואב.

החוקר מרטין נות הגה את רעיון 'ההיסטוריה הדויטרונומיסטית'. לפיו, חיבור אחד ערך את הנרטיב מיהושע ועד מלכים. גרסה ראשונית (Dtr1) מיוחסת לימי יאשיהו, והיא מסתיימת בתקופת המלוכה, ואילו גרסה שנייה (Dtr2) עודכנה אחרי יאשיהו ובית ראשון, וכותבת את סיבת החורבן וגם מקווה לעתיד.

סגנון ספר דברים מקורי וחד־משמעי. הוא מדגיש חוק ריכוז הפולחן, כלומר רעיון שיש מקום פולחן חוקי אחד שנבחר על ידי ה', המקום בירושלים. הספר גם דוגל בהגנה על חלשים, בדרישה לחלוקת החגים ובזכויות הלויים (כקבוצה חלשה לאחר הרפורמה). חוקרים זיהו את ספר דברים כבסיס לרפורמה הפולחנית של יאשיהו ב-622 לפנה"ס.

חוקרים מודרניים נוטים להסתייג מהשקפה שהתורה נכתבה בידי משה. הם משליכים את כתיבת ספר דברים לתקופה קדם־גלותית או לימי המלכים האחרונים, כשיש מי שמציע כי העריכה החלה בתקופת חזקיהו ואחרים שרואים עבודה עיקרית בימי יאשיהו.

וילהלם דה וטה הבחין שביטויים וסגנון מספר דברים מופיעים גם בספרים הנבואיים ובספר מלכים. בעקבות זאת התגבשה ההשערה על 'אסכולה דויטרונומיסטית', תנועה ספרותית דתית שהשתמשה בספר דברים כבסיס רעיוני.

האסכולה החלה להתפתח במאה השביעית לפני הספירה. היא ראתה את המלוכה כפועל יוצא של יחסי אלוהים־עם. מצד אחד המלוכה מזוהה כמעשה שמחקה גויים. מצד שני האסכולה קיבלה את רעיון המלך, כי ה' בחר בו כמו שייחד קבוצות אחרות.

במחקרו משנת 1943 טען מרטין נות על ישות ערוכה אחת, שנכתבה בתקופת הגלות לא יאוחר מ-562 לפנה"ס, ושכללה את הספרים מיהושע ועד מלכים. טענה זו אומצה על ידי חוקרים רבים ופיתחה דיונים נוספים.

חוקרים מאוחרים הציעו עריכות שונות ונוספות. יש שהציעו שלוש עריכות נפרדות: היסטורית, נבואית ותורנית (חוקית). חוקרים אחרים הציעו עריכות קדם־גלותיות ותוספות בגלות, וכן מודלים כמו 'שיטת הגושים' שהפרידו גושי טקסט שונים.

- ריכוז הפולחן: רק מקדש בירושלים הוא החוקי.
- בית דוד: דגול השושלת הדוידית ושימור מסורות דודיות.
- רעיון הברית: ההיסטוריה מוצגת כתוצאה של נאמנות או הפרת הברית עם ה'. שמירה על החוקים מביאה טובת אל, והפרתם מביאה עונש, כולל גלות.
- ההסבר ההיסטוריוגרפי: סיפורי יהושע עד מלכים משמשים להדגמת חוקת הברית וההשלכות שלה.

הדעות הדויטרונומיות קשורות לספר הדברים. ספר דברים מכיל נאומים של משה. הוא מספר חלקים מהדרך במדבר וחוקים מיוחדים. הספר מדגיש מקום פולחן אחד בלבד. זה המקום בירושלים.

חוקר בשם מרטין נות חשב שיש סיפור ארוך שמחבר את יהושע עד מלכים. הוא קרא לחיבור הזה 'ההיסטוריה הדויטרונומיסטית'. גרסה ראשונית הושלמה בזמן המלך יאשיהו. אחרי חורבן הבית ערכו ושינו חלקים כדי להסביר מה קרה.

בספר דברים יש חוקים שאומרים לדאוג לעניים ולחגוג ביחד. יש בו גם חוקים שמבקשים לרכז את הפולחן במקום אחד. חוק זה קשור לרפורמות של המלך יאשיהו ב-622 לפני הספירה.

חוקרים ראו מילים ורעיונות מספר דברים גם בספרי נביאים ובמלכים. זה הראה שיש קבוצה של כותבים שהושפעה מהספר.

- מקום פולחן אחד: רק ירושלים. (מקום פולחן = בית תפילה מרכזי)
- שושלת דוד: המלכים מדוד חשובים. (שושלת = משפחה של מלכים)
- ברית: הסכמה גדולה בין ה' לעם. שמירת הברית מביאה טוב, והפרת הברית מביאה קשיים.

הדברים האלה עזרו לאנשים להבין למה קרו אירועים חשובים בסיפור הישראלי.