האקונומיסט הוא שבועון חדשות מלונדון. שבועון אומר: יוצא פעם בשבוע. הגיליון הראשון יצא בספטמבר 1843. וולטר בג'ט היה העורך הראשי מ-1860 לכ-17 שנים. עורך ראשי זה אדם שמנהל את העיתון.
יש לו משרדים בכמעט עשרים ערים. בשנת 2004 הופצו כ מיליון עותקים בשבוע. ב-2015 היו כחמישה מיליון עותקים מודפסים ועוד גרסה דיגיטלית. תפוצה (מספר העותקים) מראה כמה אנשים קוראים את העיתון.
רוב הכתבות לא חתומות. זה אומר שאין שם כותב ליד הכתבה. זה מעיד שהדעות הן של העיתון כולו. הם לא מפרסמים ראיון שלם. הכותבים שמים ציטוטים מתוך ראיונות ומוסיפים הסברים.
העיתון מספר על חדשות בעולם, עסקים וכלכלה. כלכלה = כסף ועבודה. יש גם כתבות על מדע, טכנולוגיה, ספרים ואמנות. הכתיבה ברורה ויש בה הומור בריטי יבש. הומור יבש = בדיחות עדינות שאנשים לעיתים לא צוחקים עליהן חזק.
פעם בשנה יש גיליון כפול בחגים. שם יש כתבות על נושאים מיוחדים ולא על חדשות שוטפות. לדוגמה: נקניקים, כותנה, אושר והאיים המלדיביים.
האקונומיסט מפרסם את מדד ה"ביג מק". זה משווה את מחיר ביג מק בין מדינות. כך אפשר להשוות כמה שווה מטבע בכל מקום.
יש בו מאמרי מערכת ודפי דעה לבריטניה, אירופה, ארה"ב וכלכלה, ומאז 2012 גם לסין. הוא נוקט בעמדות ברורות ותומך במועמדים אחרי בחינה.
העיתון תומך בכלכלת שוק (כלכלת שוק = אנשים ועסקים מחליטים בעסקים). חברתית הוא ליברלי. הוא תומך בחופש אישי, בנישואים בין זוגות מאותו המין, ובמהלך כללי נגד עינויים. הוא גם תומך בעזרה למדינות עניות בתנאי שממשלותיהן פועלות בצורה טובה. בשנת 2001 תבע סילביו ברלוסקוני את העיתון.
האקונומיסט מבקר את מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים. הוא לא קורא להטיל סנקציות. הוא רוצה פתרון מדיני ושבירת יכולת הנשק של חמאס וחזבאללה. העיתון גם הביע ביקורת על הרשות הפלסטינית וקרא לערפאת מושחת. אחרי הגשת כתב אישום נגד בנימין נתניהו אמר שעליו להתפטר. בזמן מלחמת "חרבות ברזל" תיאר את נתניהו כ"האיש הלא נכון" וקרא להמשיך במאבק נגד חמאס, אך גם לבקש עזרה לאנשים שנפגעו.
יש לו משרדים בכמעט עשרים ערים. בשנת 2004 הופצו כ מיליון עותקים בשבוע. ב-2015 היו כחמישה מיליון עותקים מודפסים ועוד גרסה דיגיטלית. תפוצה (מספר העותקים) מראה כמה אנשים קוראים את העיתון.
רוב הכתבות לא חתומות. זה אומר שאין שם כותב ליד הכתבה. זה מעיד שהדעות הן של העיתון כולו. הם לא מפרסמים ראיון שלם. הכותבים שמים ציטוטים מתוך ראיונות ומוסיפים הסברים.
העיתון מספר על חדשות בעולם, עסקים וכלכלה. כלכלה = כסף ועבודה. יש גם כתבות על מדע, טכנולוגיה, ספרים ואמנות. הכתיבה ברורה ויש בה הומור בריטי יבש. הומור יבש = בדיחות עדינות שאנשים לעיתים לא צוחקים עליהן חזק.
פעם בשנה יש גיליון כפול בחגים. שם יש כתבות על נושאים מיוחדים ולא על חדשות שוטפות. לדוגמה: נקניקים, כותנה, אושר והאיים המלדיביים.
האקונומיסט מפרסם את מדד ה"ביג מק". זה משווה את מחיר ביג מק בין מדינות. כך אפשר להשוות כמה שווה מטבע בכל מקום.
יש בו מאמרי מערכת ודפי דעה לבריטניה, אירופה, ארה"ב וכלכלה, ומאז 2012 גם לסין. הוא נוקט בעמדות ברורות ותומך במועמדים אחרי בחינה.
העיתון תומך בכלכלת שוק (כלכלת שוק = אנשים ועסקים מחליטים בעסקים). חברתית הוא ליברלי. הוא תומך בחופש אישי, בנישואים בין זוגות מאותו המין, ובמהלך כללי נגד עינויים. הוא גם תומך בעזרה למדינות עניות בתנאי שממשלותיהן פועלות בצורה טובה. בשנת 2001 תבע סילביו ברלוסקוני את העיתון.
האקונומיסט מבקר את מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים. הוא לא קורא להטיל סנקציות. הוא רוצה פתרון מדיני ושבירת יכולת הנשק של חמאס וחזבאללה. העיתון גם הביע ביקורת על הרשות הפלסטינית וקרא לערפאת מושחת. אחרי הגשת כתב אישום נגד בנימין נתניהו אמר שעליו להתפטר. בזמן מלחמת "חרבות ברזל" תיאר את נתניהו כ"האיש הלא נכון" וקרא להמשיך במאבק נגד חמאס, אך גם לבקש עזרה לאנשים שנפגעו.
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!
תגובות גולשים