הארי טרומן

הארי ס. טרומן (8 במאי 1884, 26 בדצמבר 1972) היה הנשיא ה-33 של ארצות הברית, שכיהן מ-1945 עד 1953. הוא הפך לנשיא כשנכנס לתפקידו כסגן הנשיא ויורש את פרנקלין ד. רוזוולט לאחר מותו באפריל 1945.

נולד במיזורי וגדל בעיירה אינדפנדנס. הוריו היו חקלאים והוא עבד בחווה כל חייו הצעירים. לא סיים השכלה אקדמית. שירת במשמר הלאומי ובמלחמת העולם הראשונה כקצין ארטילריה ונוצרה לו מוניטין של מנהיג מסודר ואחראי.

בצרפת הוביל סוללת תותחים ושמר על משמעת ביחידה שלו. שירת במילואים אחרי המלחמה והתקדם לדרגת קולונל.

לאחר המלחמה חזר למיזורי, נבחר למשרות מקומיות והשפיע על פרויקטים ציבוריים בעירו. פעילותו המקומית ביססה את מעמדו הפוליטי.

נבחר לסנאט ב-1934 ותמך במדיניות הניו דיל של רוזוולט. כסנאטור חשף בזבזנות במערכת המלחמתית והנחיל לעצמו שם ציבורי כתובע אחריות.

נבחר כסגן הנשיא ב-1944 לצד רוזוולט. בתפקיד זה לא היה מעורב רבות בניהול מדיניות הביטחון, ולא ידע על פרויקט מנהטן לייצור נשק גרעיני עד סוף כהונתו כסגן.

טרומן ניהל את סיום מלחמת העולם השנייה ואת השינוי במדיניות החוץ של ארצות הברית.

בעת כהונתו הוטלו שתי פצצות אטום, נשק גרעיני, כלומר נשק שמפיק כוח רב מאוד, על הירושימה ונגסאקי באוגוסט 1945. לאחר מכן יפן נכנעה וראשית העידן החדש אחרי המלחמה החלה.

טרומן תמך בהקמת האומות המאוחדות. הוא הוביל את תוכנית מרשל, סיוע כלכלי לשיקום מערב אירופה, כדי לחזק את המדינות המתאוששות ולמנוע התפשטות הקומוניזם.

לאחר המלחמה התגבר המתח עם ברית המועצות. טרומן ראה את ברית המועצות כיריבה ומתחרה אידאולוגית.

בדוקטרינה שהכריז ב-1947 קרא הבלימה, מדיניות שמטרתה לעצור התפשטות הקומוניזם. ארצות הברית סיפקה סיוע למדינות כמו יוון וטורקיה כדי למנוע נפילתן לידיים קומוניסטיות.

התוכנית העניקה מיליארדי דולרים לשיקום הכלכלה במערב אירופה. מטרת התוכנית הייתה יציבות כלכלית ומניעת השפעה קומוניסטית.

בשנת 1949 סייע בהקמת נאט"ו, ברית צבאית של מדינות מערביות. נאט"ו (NATO) היא ברית שכל חוליה בה מתחייבת לעזור לאחרת במקרה של התקפה.

בשנת 1948, כשהסובייטים חסמו את דרכי הגישה לברלין המערבית, ארצות הברית והבריטים שלחו אספקה מהאוויר במספר חודשים. המבצע הציל את העיר והפך לניצחון תקשורתי למדיניותו של טרומן.

במלחמת האזרחים בסין ניצחו הקומוניסטים של מאו דזה-דונג ב-1949. ארצות הברית לא הכירה מיד ברפובליקה העממית של סין ותמכה בפליטים הלאומנים בטאיוואן.

טרומן קידם נושאים של בקרה אטומית אך נכשל בהסכמות בינלאומיות. בתקופתו הגיע גל גדול של פליטים לארצות הברית, וממשלו סייע לניצולי השואה ולקבוצות נוספות.

טרומן תמך בהקמת מדינה יהודית וקבע שהארצות הברית תכיר בישראל מיד עם הכרזתה ב-1948. החלטתו הייתה שנויה במחלוקת בממשלו, אך נגזרה גם על שיקולים הומניטריים ופוליטיים.

טרומן שמר על כמה ממנהיגי רוזוולט בתחילת כהונתו, אך החליף רבים מהם בצעדי מינוי משלו. תפקיד סגן הנשיא נשאר ריק שנים רבות מאחר שלא היה הליך שמינוי סגנו בזמן כהונה נשיאותית.

במהלך כהונתו מינה שופטים לבית המשפט העליון, כולל נשיא בית המשפט, וכן מינה עשרות שופטים לערכאות נמוכות.

בתחום הפנים המשיך מדיניות רווחה מסוימת והציע את ה"העסקה ההוגנת", חבילת צעדים רפורמטורית. רוב הצעותיו נתקלו בהתנגדות בקונגרס השמרני. הוא הטיל וטו 180 פעמים, יותר מכל נשיא עד אז.

החוק העניק הטבות לחיילים חוזרים, כגון סיוע ללימודים ולדיור. הוא סייע למיליוני יוצאי צבא להשתלב בכלכלה אחרי המלחמה.

בעבור המעבר לכלכלת שלום גרמו לאתגרים כמו אינפלציה ושביתות. הקונגרס העביר חוק טאפט-הארטלי שהגבילו את כוח האיגודים, למרות וטו הנשיאותי.

בבחירות אמצע הכהונה נפגעו הדמוקרטים ונרשם שלטון רפובליקני בקונגרס.

טרומן ניצח בבחירת מופת ב-1948, למרות תחזיות שליליות. מסע נאומים נרחב ושילוב של מצע חברתי ולאומי עזר לו לנצח.

בכהונה השנייה נותרו קשיים רבים, ובסופה ירד שיעור התמיכה בו. יוגש בתום כהונתו ב-1953.

ב-1950 פלשו כוחות מצפון לקוריאה לדרום. טרומן שלח כוחות אמריקאים במסגרת החלטת האו"ם כדי להגן על דרום קוריאה. המלחמה הפכה למאבק ממושך, וסין התערבה בצד הצפוני. הוא פיטר את מפקד כוחות האו"ם, דגלאס מקארתור, אחרי חילוקי דעות על אסטרטגיה.

טרומן קידם שוויון בצבא ובשירות הציבורי. ב-1948 הוציא צו שסיפק שוויון הזדמנויות בצבא והאסר אפליה בקבלה לשירות האזרחי.

הצעות חברתיות-כלכליות שטרומן קידם כללו ביטוח בריאות, הרחבת דיור ציבורי ושיפור שכר מינימום. רבות מההצעות לא עברו בקונגרס.

תקופת ממשלו נתקלה בשערוריות ושחיתויות של פקידים, ובעיות עם פשע מאורגן בערים הגדולות.

בנובמבר 1950 ניסו שני פורטוריקנים להתנקש בטרומן. ניסיון ההתנקשות לא הצליח והוא המשיך בתפקידו.

טרומן תמך במועמד הדמוקרטי עדלי סטיבנסון. דווייט אייזנהאואר נבחר לנשיא ב-1952.

לאחר סיום כהונתו חזר אינדפנדנס. פרסם ספרי זכרונות וגרס שיהיה מוסד ספרייה לנשיאים. ב-1958 חוקק חוק שהעניק פנסיה לנשיאים לשעבר.

נפטר ב-26 בדצמבר 1972 בגיל 88. אשתו בס נפטרה ב-1982. שניהם קבורים בספרייתו באינדפנדנס.

טרומן נודע כאיש עממי, ישיר ונחוש. החלטותיו במלחמה הקרה, השיקום האירופי והדחיפה לזכויות אזרחיות השפיעו עמוקות על תפקיד האמריקאי בעולם. החלטתו להטיל פצצות אטום נותרה שנויה במחלוקת מבחינה מוסרית והיסטורית.

זכה לכבודים רבים אחרי מותו. מוסדות ובניינים נקראים על שמו בארצות הברית ובישראל, וביניהם נושאת מטוסים, אוניברסיטאות וספריות.

הארי ס. טרומן נולד ב-1884 במיזורי. הוא היה הנשיא ה-33 של ארצות הברית. הוא כיהן מ-1945 עד 1953.

גדל בחווה ועבד בגיל צעיר. שירת בצבא במלחמת העולם הראשונה. לא סיים אוניברסיטה.

עבד בעבודות מקומיות והחל לקריירה פוליטית. נבחר לסנאט ומאוחר יותר לסגן הנשיא ב-1944.

כשנשיא רוזוולט מת, טרומן הפך לנשיא ב-1945. הוא קיבל החלטות קשות במלחמה ובחוץ לארץ.

במהלך כהונתו הוטלו שתי פצצות אטום על ערים ביפן. פצצות אלה הן נשק חדש וחזק.

טרומן עזר לשקם מדינות אירופה בכסף ומוצרים. זו תוכנית מרשל. הוא גם עזר להקים נאט"ו, ברית צבאית בין מדינות.

כשסובייטים חסמו את דרכי הכניסה לברלין, שלחו מטוסים אספקה. זה היה הצלחה גדולה.

בשנת 1950 פרצה מלחמה בקוריאה. טרומן שלח חיילים לעזור לדרום קוריאה.

טרומן קידם שוויון בצבא. הוא אסר אפליה בצבא ובשירות הממשלתי.

ב-1948 ארצות הברית הכירה במדינת ישראל מיד לאחר ההכרזה שלה.

אחרי סיום כהונתו חזר הביתה, כתב ספרים ונפטר ב-1972. היום רבים רואים בו נשיא חשוב.

הוא נודע כאדם ישיר ועובד קשה. החלטותיו בעידן שלאחר המלחמה השפיעו על העולם.