''הבאקכות'' (ביוונית: Βάκχαι) היא טרגדיה של אוריפידס, ככל הנראה אחרונה שכתב. המחזה זכה במקום הראשון בפסטיבל הפאנאתנאיה. הוא מתמקד בפולחן דיוניסוס ובקונפליקט בין האמונה לבין הסדר העירוני.
דיוניסוס חוזר לתבאי וכולם שומעים את סיפור לידתו: אימו סמלה הייתה בת תמותה, אביו זאוס האל. סמלה מתה כשהחזיקה בו, ואחיותיה מכחישות שהילד נולד מזאוס. דיוניסוס דורש שיכירו בו ויעסוקו בפולחנו. פנתאוס, שליט תבאי, מסרב. כתוצאה מכך נשות העיר נוגעות באחיזת ה'באקכי', שיגעון דתי שמוציא אותן מהבתים לריקוד והשתוללות בהרים. פנתאוס מתחפש לאישה כדי להציץ בפולחן, נתפס, ובסופו של דבר נהרג על־ידי אמו אגאואה ועדת הנשים.
המחזה משחק עם רעיון ההתחפשות: יש כאן שחקן שמחופש לאל, והאל עצמו מחופש לאדם. הקהל יודע מי דיוניסוס באמת, אך הדמויות במחזה לא. הפער בין הידע של הצופה לבין הידע של פנתאוס יוצר אירוניה טראגית. שאלת הזהות של דיוניסוס ויחסו אל סמלה וזאוס מרכזית להבנת הסכסוך.
השגעון הבאקכי מתואר כהפיכה: נשים עוזבות את הבית ונעשות פראיות, כמין טשטוש בין אדם לחיה. השיגעון מאיים על סדר המשפחה והעיר. דיוניסוס מציג את עצמו ככוח שמשבש גבולות חברתיים ומיניתיים.
תירסיאס הנביא וקדמוס טוענים שהם שפויים, וכל האחרים מטורפים כי הם מאמינים בדיוניסוס. פנתאוס מייצג שלטון וסדר, והוא סבור שעליו לדכא את הפולחן כדי לשמור על העיר. כאן עולה דילמה: להיכנע לאל ולשנות את מוסדות העיר, או לדכא את הפולחן ולהסכן את עצמו ואת משפחתו.
השליח מדווח על מעשים שנראים לוגית בלתי אפשריים, ועצם הדיווח אמור להוכיח שהאל פועל. פנתאוס נותר נחוש לסלק את ההפרעה, אך סימני האל נמשכים.
מילות המקהלה מקשרות בין דיוניסוס לאפרודיטה ומדגישות חוסר גבולות מיני ורצון להגיע לקפריסין, אי שמסמלת מקום ללא חוקים ברורים. יש כאן רמז לדו־מיניות ולתרומת התיאטרון, שבו גברים מגלמים נשים.
ראוייה וידיעה חוזרות כמוטיב: לראות לא תמיד אומר לדעת. פנתאוס רואה אך אינו יודע את מה שהקהל יודע. התפכחות (אנאגנורסיס, הכרה פתאומית) של אמו, כשבנו נהרג, גוררת כאב עצום. תחפושות ודואופוניה (כפילות זהות) מאפיינות את כל הדמויות.
אמו של פנתאוס, בחוסר הכרה, מזהה בו חיה ומצטרפת לארוסה לצוד. ההתפכחות שמגיעה אחר כך היא טראומתית: היא מבינה שהיא הרגה את בנה. דיוניסוס מסיים את המחזה כשהוא חוזר לעולם האלים, ואומר כי אי־האמונה תוביל לעונש כבד.
בשנת 1971 עלה המחזה בתרגום ועיבוד של אריה זקס בשם "הבכחאי". בין המשתתפים היו ליאור ייני, יאיר רובין ומוטי בהרב. ההצגה כללה סרטוני רקע עם קטעי עירום, ובעקבות זאת התפרעו חלק מקהל צופים ונאסר המשך הצגתו באולם העירוני בירושלים. בשנת 2008 הועלה המחזה בבית צבי.
הבאקכות היא מחזה של אוריפידס על האל דיוניסוס. המחזה זכה בתחרות חשובה בפסטיבל הפאנאתנאיה.
דיוניסוס חוזר לעיר תבאי ובקש שיכירו בו כאל. אבות העיר לא מאמינים לו. פנתאוס, המלך, מתנגד. הנשים נלקחות על־ידי ה'באקכי', זה שם לעין של פולחן שבו הן יוצאות להרים ורוקדות.
פנתאוס מתחפש לאישה כדי להסתכל על הפולחן. הוא נתפס, ואמו אגאואה וחברותיה הורגות אותו בלי לדעת שזה בנה.
הפרולוג הוא פתיחת המחזה. דיוניסוס מתחפש לאדם. הקהל יודע מי הוא, אבל הדמויות לא. זה יוצר מתח.
השגעון הבאקכי משנה את התנהגות הנשים. הן עוזבות את הבית ותפתחנה התנהגות דומה לחיות. זה מציג בעיה חברתית על הגבולות בין בית לחוץ.
תירסיאס הוא נביא, אדם שחושב שהוא יודע. הוא וקדמוס אומרים שהם שפויים. פנתאוס חושב שיש לשמור על סדר בעיר.
המילים לראות ולדעת חשובות במחזה. פנתאוס רואה אבל הוא לא יודע מה הוא רואה. ההכרה המאוחרת נקראת אנאגנורסיס, זו ההבנה הפתאומית שדבר השתנה.
בסוף אמו מבינה באיחור את המעשה וכואבת מאוד. דיוניסוס עוזב, והמשפחה נשארת עם הסבל.
בשנת 1971 הועלה המחזה בתרגום אריה זקס. היו מחאות כי הוצג סרטון עם קטעי עירום, וההצגה נאסרה באולם מסוים. בשנת 2008 הועלה המחזה בבית צבי.
תגובות גולשים