הַבְּדָלָה היא מצווה שנאמרת במוצאי שבת ובמוצאי יום טוב. מבצעים אותה באמירת ברכה על כוס יין או מיץ ענבים. מטרת הברכה היא להבדיל בין השבת (מועד קדוש) לימות החול (ימי עבודה).
יש שתי דרכי ניסוח למהות ההבדלה: להבדיל את ימות החול מהשבת או להבדיל את השבת מימות החול. מהפוסקים עיקר הדעה הוא שהכוונה היא להדגיש את קדושה הייחודית של השבת.
לפי הרמב"ם זו מצווה מן התורה, הנלמדת מתוך "זכור את יום השבת לקדשו". יש מחלוקת האם חייבים להבדיל דווקא על כוס יין; כמה פוסקים סוברים שהחובה היא תקנת חכמים.
איסור מסורתי הוא לא לאכול לפני ההבדלה. מי שאמר הבדלה בתפילת ערבית רשאי לעשות מלאכה, אך הכלל הוא להמתין עד ההבדלה.
מבטלים את ההבדלה אם לא נעשתה מיד במוצאי שבת; מותר להבדיל עד מוצאי יום שלישי במקרה שהתעכבו. באזורים צפוניים נוהגים לפעמים להבדיל בבוקר יום ראשון בקיץ, כי השבת מסתיימת מאוחר.
בשעת הדחק מותר לומר הבדלה כבר מפלג המנחה (שעת תחילת הדקה האפשרית), אבל אסור לעשות מלאכה עד צאת הכוכבים.
הברכה נעשית על יין (ולעתים על מיץ ענבים). פוסקים דנו אם ניתן להבדיל על משקאות אחרים: חלקם התירו גם קפה ותה, אחרים קבעו שכדאי להיות על משקאות משכרים בלבד. לגבי חלב היו לפסקים דעות שונות.
לעתים שרים פיוט קצר לפני הברכה. מסודר לומר פסוקים לפני ההבדלה, ואחר כך הברכות בסדר: בורא פרי הגפן (יין), ברכת הבשמים, ברכת האש וברכת ההבדלה. בראשי תיבות נהוג לומר "יבנה", יין, בשמים, נר, הבדלה.
יש מנהגים לשפוך מעט יין על הרצפה כסימן ברכה, ולראות את היין בכוס אחרי הברכה (לעיתים גם להביט במצח). בקהילות ספרד נהגו לצחוק אחרי ברכת יין כסגולה לשבוע שמח.
ברכת הבשמים היא לריח נעים שמחזיר את הנפש אחרי שיצאה השבת. אם אין בשמים, מותר להבדיל בלי הברכה הזאת.
מברכים על האש (נר) כדי להראות את המעבר מחושך לאור, ורואים את האור על הציפורניים או על כף היד. אם אין נר, מותר להבדיל בלי ברכה זו.
נוסח ברכת ההבדלה עוסק בהבדלה בין הקודש לחול. מי שאמר את הברכה שותה מהכוס לאחריה. ראשי תיבות של ארבע הברכות הן "יבנה".
יש נוהגים שכולם טועמים מהיין; יש נוהגים שנשים לא טועמות. נהוג לכבות את הנר בשארית היין (בחלק מהפוסקים מומלץ להימנע כשמדובר ביין עם קדושת שביעית). יש מנהגים לטבול אצבעות ביין ולמשוח על העיניים והמצח כסימן ברכה.
במוצאי חג שאינו מוצא שבת נוהגים לומר רק ברכת היין וברכת ההבדלה, בלי ברכת הבשמים ובלי ברכת האש. אם החג נגמר במוצאי שבת, יש סדר מיוחד שמחבר קידוש והבדלה יחד (סידור יקנה"ז, יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן), כדי לכסות גם את קידוש החג וגם את הבדלת השבת.
נהוג גם לומר נוסח הבדלה בתוך תפילת מעריב. יש נוסחים שונים: בנוסח רגיל מתחילים ב"אתה חוננתנו"; כשהמוצאי שבת גם יום טוב יש נוסח שמתחיל ב"ותודעינו" וכפי שנהוג בקהילות שונות נוספו נוסחים ותוספות במהלך הדורות.
הבדלה (הפרדה) מסמנת את סוף השבת ואת תחילת הימים הרגילים.
הגומל: אומרים ברכה על כוס יין או מיץ ענבים.
אומרים ברכה על היין. אחרי זה מריחים בשמים (ריח טוב). אחרי זה מברכים על הנר (אור). בסוף אומרים את ברכת ההבדלה.
הסדר הזה מזכיר: יין, בשמים, נר, הבדלה.
ברוב המקרים אומרים את ההבדלה מיד אחרי שקיעת השמש במוצאי שבת. אם אין יין אפשר להמתין עד שלושה ימים (עד יום שלישי).
בשמים (ריח טוב) עוזרים להחזיר את התחושה הטובה אחרי השבת. הנר (אור) מראה שהעוד יש אור בעולם, ועוזר לראות את המעבר מהשבת לחול.
לפעמים משפחה שותה מהכוס כולם טועמים. יש שרוקעים קצת יין על השולחן כסימן ברכה. יש שסופגים מעט יין על האצבע ומשחיתים בעיניים בעדינות.
אם זה מוצאי חג שאינו שבת, בדרך כלל לא מברכים על הבשמים ולא על הנר. אם החג נגמר בדיוק במוצאי שבת יש סדר מיוחד שמחבר בין קידוש לחג לבין הבדלה.
תגובות גולשים