הבה נגילה

הבה נגילה הוא פזמון עברי ידוע, המזוהה עם ארץ ישראל והעם היהודי. המילים פשוטות והמנגינה קליטה, ולכן השיר הפך לנפוץ בחגיגות ובאירועים.

המנגינה הגיעה מניגון חסידי (שיר חסידי קצר, לעתים ללא מילים) שמקורו בחצר וורקא. את הניגון שרו בחצרות חסידיות שונות, במיוחד בחסידות בעלז ובחסידות סקווירא. אחרי שהשיר החל לשמש גם בשימוש חילוני, הורה אדמו"ר מבעלז להפסיק לשיר את הלחן, אך בחסידות סקווירא המשיכו לנגן אותו בשמחת תורה. בשנים האחרונות קראו רבנים מסוימים לשוב לנגן אותו, ולפעמים מבצעים אותו ללא המילים.

המנגינה מבוססת על סולם פריגיש. סולם פריגיש הוא סוג סולם מוזיקלי שמוזיקת הפופ המערבית לא רגילה אליו, אך הוא שכיח במוזיקה חסידית.

קיימות שתי גרסאות לגבי מי כתב את המילים. לפי גרסה אחת, אברהם צבי אידלסון חיבר את הפזמון כשנחגגה כניסת צבאות גנרל אלנבי לירושלים בחנוכה 1917 (תרע"ח). אידלסון השתמש במנגינה חסידית ששמע קודם לכן ושינה אותה מעט.

לפי גרסה שנייה, החזן משה נתנזון טען שהוא חיבר את הלחן בילדותו, וכבר הופיעו מחלוקות על הקרדיט. מומחית הקולנוע רוברטה גרוסמן העריכה שהייתה עבודת צוות בין המורה לתלמיד, ושכל צד זכר זאת אחרת. יש גם שיבושים במילים שהפכו לביטויים מדוברים בקרב דוברי עברית.

השיר הוקלט לראשונה בראשית המאה ה-20 (קליטות ראשונות משנת 1922). הוא הפך ללהיט בקהילות היהודיות בניו יורק והפך לשיר חתונות וחגיגות. לא-יהודים ידועים כמו שארל אזנבור והארי בלפונטה ביצעו אותו, וכך הרחיבו את הפופולריות שלו בעולם.

קיימות גם גרסאות אינסטרומנטליות וגרסאות אלקטרוניות. המנגינה שימשה כרקע לריקודים, להופעות מחול ולהתעמלות אומנותית.

אוהדים של קבוצות כדורגל כמו מכבי תל אביב, אייאקס וטוטנהאם שרים אותו לעיתים בעידוד. בשתי אולימפיאדות בוצע השיר ברקע בזמן תרגילים: אלי רייזמן השתמשה בו במוצאי לונדון 2012, ולינוי אשרם ביצעה איתו את תרגיל הסרט בטוקיו וזכתה במדליית זהב.

הבה נגילה הוא שיר עברי מפורסם. המילים קצרות וקל לזכור אותן.

המנגינה באה מניגון חסידי. ניגון חסידי זה הוא שיר ישן של חסידים מחצר וורקא. המנגינה נשמעה בחצרות כמו בעלז וסקווירא. סולם הפריגיש הוא סוג סולם מוזיקלי. סולם זה לא רגיל בשירים המערביים.

יש שתי גרסאות על מי כתב את המילים. לפי אחת, אברהם צבי אידלסון כתב את המילים בעקבות כניסת הצבא הבריטי לירושלים ב-1917. לפי אחרת, החזן משה נתנזון אמר שהוא הלחין את השיר כשהיה ילד. יתכן שהמורה והתלמיד עבדו יחד.

השיר הוקלט כבר בתחילת המאה ה-20. אנשים בניו יורק אהבו אותו והוא שימש בחתונות.
אמנים לא יהודים כמו הארי בלפונטה שרו אותו גם כן. יש גרסאות בלי מילים, גרסאות אלקטרוניות וריקודים סביבו.

אוהדי כדורגל שרים את השיר בזמני חגיגות. גם מתעמלות השתמשו במנגינה במשחקים גדולים וזכו במדליות.