הבונים החופשיים

הבנייה החופשית (באנגלית: Freemasonry) היא תנועה אחוותית בינלאומית שעודנה פעילה ברחבי העולם. חבריה נקראים בונים חופשיים (Freemasons). היא משתמשת בסמלים ובטקסים שהשפעתם נובעת ממסורות בנאים של ימי־ביניים.

מקור הרעיונות מיוחס ללשכות בנאי האבן שבנו קתדרלות באירופה. מסמכים בשם "חובות קדומים" שימשו את הלשכות החל מהמאה ה־15. כתובה משנת 1646 מתארת קבלתו ללשכה של אליאס אשמול, שהיווה דוגמה לצירוף אנשים שאינם בנאים למקצוע.

הבנייה החופשית כמסדר מודרני החלה ב־24 ביוני 1717, כאשר ארבע לשכות לונדוניות נפגשו והקימו את הלשכה הגדולה של לונדון ווסטמינסטר. לשכה זו (UGLE) נחשבת ל"לשכת אם" בליין האנגלי. זרם נוסף מרכזי הוא "המזרח הגדול של צרפת" שנוסד ב־1728.

במהלך המאה ה־18 והש־19 היו לבונים החופשיים השפעה פוליטית בחלק ממדינות אירופה. בתקופות שונות דוכאו הבונים החופשיים על ידי כנסייה ושלטונות טוטליטריים, ובמאה ה־20 נרדפו במיוחד בידי המשטר הנאצי. בצד זאת נוצרו גם לשכות אתניות ומקומיות שונות, כמו לשכות פרינס הול (Prince Hall) שהוקמו על ידי אפרו־אמריקאים בארצות הברית במאה ה־18 כתוצאה מגזענות.

עקרונות הליבה הם "אהבת אחים, סיוע ואמת" (Brotherly Love, Relief and Truth). הבונים מדגישים חופש, אחווה ושוויון בין האחים. פעילות המסדר כוללת גם תרומה לקהילה ופעילות צדקה.

המסדר אוסר דיון בפוליטיקה ובדת במפגשים רשמיים, אך רבים מהאחים פעלו מחוץ למסדר למען זכויות אדם והרפורמות החברתיות.

הבנייה החופשית משתמשת בסמלים גאומטריים מהמלאכה הבנייה, כגון המחוגה ומד־הזווית (Square & Compasses). בסמלים אלה מדברים על ערכים מוסריים: מד־הזווית מייצג את העולם המוחשי, והמחוגה מסמלת רוח או מצפן מוסרי. בלשכות מציבים גם את "כתבי הקודש" המקומיים, Volume of the Sacred Law (VSL), שהוא הספר המקורי שמעניק השראה לחברי הלשכה, לדוגמה התנ"ך או הקוראן.

חלק מטקסי המסדר נשמרים בסוד. יש שלוש דרגות מסורתיות: תלמיד/שולייה, עמית/חבר, ורב־אומן (Master Mason). טקסי הקבלה והקידום הם מעין מחזה עם משמעויות מוסריות וסמליות.

בחלק גדול מהלשכות מתקבלים בעיקר גברים. נדרשות עצמאות אישית, מוניטין טוב ורצון לעסוק בפעילות הומניטרית. יש לשכות שמקבלות בני כל הדתות, ואחרות שמבקשות אמונה ב"ישות עליונה". במאה ה־20 הוקמו לשכות נשים ולשכות מעורבות בחלק מהמקומות.

הלשכות מאורגנות תחת רשויות מקומיות שנקראות "לשכה גדולה". אין רשות מרכזית עולמית אחת, ויש נוהגים שונים בין הענף האנגלי לענף הצרפתי, שיצרו פיצולים היסטוריים.

הבנייה החופשית ספגה ביקורת והאשמות שונות, כולל תאוריות קשר. חלק מההאשמות היו שקריות. מסגרות פוליטיות טוטליטריות אסרו על פעילותם ורדפו את החברים. גם בתוך המסדר היו וויכוחים על דת, אתאיזם וקבלת נשים, שהובילו לפיצולים.

הבנייה החופשית פעלה בארץ החל מסוף המאה ה־19. הוקמו לשכות בירושלים וביפו כבר ב־1868. בשנת 1932 הוקמה "הלשכה הגדולה של פלשתינה". לאחר הקמת מדינת ישראל נוסדה ב־1953 "הלשכה הגדולה למדינת ישראל" שהאחדה את רוב הלשכות המקומיות. בשנים האחרונות הוקמו גם לשכות מעורבות וזרמים שונים.

הבנייה החופשית היא תנועה סמלית ואחוותית. היא משתמשת בטקסים ובסמלים להשראה מוסרית. בהיסטוריה היא השפיעה על תחומים חברתיים ופוליטיים, וספגה גם רדיפה וביקורת.

הבנייה החופשית היא קבוצה של אנשים שמכנה לעצמו "אחווה". הם נפגשים בלשכה. לשכה היא מקום מפגש.

הרעיון התחיל אצל בנאים שבנו קתדרלות לפני מאות שנים. המסדר כמו שהוא היום התחיל בשנת 1717 בלונדון.

הם משתמשים בכלים של בנאים כסמלים. למשל, מד־הזווית ומחוגה. אלה מזכירים להם להיות ישרים וטובים.

עקרונות חשובים הם אהבת אחים, עזרה ואמת. יש גם שלוש דרגות: שׁוּלְיָה (מתחיל), חבר, ורב־אומן.

בדרך כלל גברים מצטרפים. יש לשכות שמקבלות גם נשים. יש לשכות נפרדות באמריקה שהוקמו על ידי אפרו־אמריקאים.

כמה טקסים נשמרים בסוד. אבל רבים מהחברים מדברים בגלוי על חברות ועשיית טוב לקהילה.

בונים חופשיים היו בארץ עוד במאה ה־19. ב־1953 קמה הלשכה הגדולה של מדינת ישראל.

זה ארגון שמדבר על מוסר ועזרה. היו גם תקופות קשות שבהן נרדפו חברים.