הגדה של פסח

הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח היא אוסף טקסטים - מדרשים (פרשנויות מהמסורת), מזמורים, ברכות, תפילות ופיוטים - העוסקים ביציאת בני ישראל ממצרים. היא נועדה להיאמר בליל הסדר, כדי לקיים את מצוות סיפור יציאת מצרים. קריאת ההגדה לצד סעודת החג היא מנהג מרכזי במשפחה.

ההגדה כוללת חלקים קבועים: פתיחה עם "הא לחמא עניא" (הזמנה לעניים בארמית), חלק המגיד שבו מסופר סיפור היציאה, שירים ופיוטים, וברכות. לאורך הדורות נוספו לה פיוטים, ביאורים ואיורים. יש גם מסורות מוזיקליות שונות בקהילות שונות.

קטע בארמית שמזמין את כל הרעבים להשתתף בסדר. המשפט המסיים "לשנה הבאה בארעא דישראל" מבטא תקווה לשנה הבאה בארץ ישראל, ו"לשנה הבאה בני חורין" הוא תפילה לחירות. החוקרים חולקים בדעתם מתי נוספה הפסקה הזו.

החלק של "מה נשתנה" אמור לעורר את הילדים ולגרום להם לשאול. ארבע הקושיות משוות את ליל הסדר ללילות רגילים ומתייחסות ל:
- מצה (לחם ללא שמרים),
- מרור (עלי מרירות),
- טבילה פעמיים (טבילה בירקות במים/מלח),
- ההסבה (אכילה בשכיבה, סימן לחופש).
מסורת השאלה עזרה להפוך את ליל הסדר למפגש חינוכי.

ההגדה מדברת על ארבע דמויות של ילדים: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. כל דמות מקבלת הסבר מותאם, כדי שכל אחד יבין לפי דרכו.

במקום זה מסופר סיפור יציאת מצרים, והוא מהות ליל הסדר. ההגדה מביאה מדרשים המחברים בין פסוקים וטוענת שהסיפור צריך להתחיל בגנות ולהיגמר בשבח.
בתיאור המכות מופיעים עשר המכות בקיצור: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך ומכת בכורות. מנהג ידוע הוא לשפוך מעט יין בכוס בעת אמירת כל מכה. אחרי הסיפור שרים את הפיוט "דיינו" כהודיה על הניסים.

הסבר על המקור והמטרה של המנהגים: קרבן פסח, המצה והמרור. רבן גמליאל מדגיש שיש להסביר אותם ולהזכירם כחלק מעיקר מצוות הסיפור. ההגדה דורשת שכל אדם יראה את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים ("בכל דור ודור"), כדי לחוש זיקה למעשה הגאולה.

קיימים מנהגים שונים: יש מי שקורא הכל, ויש מי שמחלק קריאות בין המשתתפים. חלק מהקטעים מושרים במנגינה מסורתית.

ההגדה מיועדת לכל הגילאים, והמנהגים נועדו לעורר את הילדים: קריאת "מה נשתנה" על ידי צעירים, גניבת האפיקומן כדי לשמור על ערנותם, השארת כיסא לאליהו ופתיחת הדלת. המטרה היא לגרום לילדים להשתתף ולהבין.

מנהג ההסבה (אכילה בשכיבה כאות חירות) ואכילת ארבע כוסות היין נועדו להזכיר חירות. ארבע הכוסות מקושרות בארבע לשונות הגאולה שמוזכרות בספר שמות.

כתיבתה והתפתחותה סבוכה. חלק מהרכיבים קדומים, וחלקם נוספו במהלך הדורות. הנוסח הקדום ביותר שנתגלה הוא בסדר רב עמרם גאון מהמאה התשיעית. נוסחים אחרים מופיעים בסידור רב סעדיה גאון ובכתבים מהגניזה. בימי הביניים הוספו פיוטים ופזמונים. לאורך הדורות הופיעו נוסחים מגוונים לפי מנהגים אזוריים: איטליה, אשכנז, ספרד, תימן ועוד.
מספר ההגדות המודפסות עד אמצע המאה העשרים הוא גדול מאוד; בביבליוגרפיות סופרו אלפי מהדורות.

נכתבו פירושים רבים, מהרש"י והראשונים ועד האחרונים והמקומות המודרניים. יש אסופות ביבליוגרפיות ומהדורות מודרניות שמרכזות פירושים והערות.

בפרשנות הקבלית ההגדה מייצגת גם מסלול רוחני. מוטיב המספר ארבע חוזר (ארבע כוסות, ארבע שלבים), ובהגות האר"י רואים לכל כוס התאמה לעולמות הרוחניים. הקבלה מחשיבה את יציאת מצרים כסמל לשחרור רוחני.

במאה ה-20 הופיעו הגדות חלופיות, כמו ההגדה הקיבוצית, שהשתמשו במבנה ומסרים של ההגדה כדי להדגיש ערכים ציוניים וחקלאיים. כן הופיעו נוסחים מודרניים בתנועות שונות, כולל מהדורות חילוניות.

גיוון המסורות והנוסחים מדגיש שההגדה היא טקסט חי. היא משמשת גם למסורת דתית וגם לכלי חינוכי ותרבותי שחוצה קהילות.

ההגדה של פסח היא ספר שקרואים בליל הסדר. בליל הסדר מספרים את סיפור יציאת בני ישראל ממצרים.

יש בה ברכות, שירים וסיפורים. יש גם חלקים בשפות שונות.

פתיחה בארמית. מזמינים רעבים לשולחן. אומרים תקוות לשנה הבאה בארץ. בארמית זה היה שפת העם.

הילד הצעיר שואל את "מה נשתנה". זו שאלה על מה שונה הערב הזה. שואלים על המצה (לחם בלי שמרים), המרור (עלה מריר), הטבילה והאופן שאוכלים בשכיבה.

מספרים על ארבע דמויות: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. לכל אחד מסבירים בדרך אחרת.

זה החלק המרכזי שבו קוראים את סיפור היציאה ממצרים. מזכירים גם את עשר המכות בקצרה. בזמן אמירת כל מכה שופכים טיפה יין מהכוס.

מסבירים למה אוכלים מצה, מרור ולמה היו קרבנות פסח. אומרים שכל אחד צריך להרגיש כאילו הוא יצא ממצרים.

יש מי שקורא הכל ומי שמחלק קריאות. במנהגים כדי לשמור על הילדים ערים שוכבים לצידם, גונבים את האפיקומן (חתיכת מצה) ומשחקים. משאירים כיסא לאליהו ופותחים את הדלת.

הסבה פירושה לאכול בשכיבה. זה סימן לחופש. שותים גם ארבע כוסות (כוס זו כוס יין, משקה) במהלך הערב.

ההגדה השתנתה עם השנים. יש נוסחים ישנים מהמאה התשיעית. בימינו יש הרבה מהדורות שונות, וגם הגדות קיבוציות וחילוניות שהכינו אנשים אחרים.

ההגדה עוזרת לזכור ולספר את הסיפור יחד עם המשפחה. היא כוללת שירים, שאלות ומשחקים שמתאימים לילדים.