מימזיס

מימזיס (מיוונית: μίμησις) הוא מונח פילוסופי וביקורתי שפירושו "חיקוי" או "ייצוג" של המציאות.

אריסטו טבע את המושג. אפלטון ואריסטו ראו במימזיס ייצוג של הטבע, אבל ראייתם שונה. אפלטון חשב שהבריאה היא חיקוי של עולם האידיאות, עולם של רעיונות מושלמים, ולכן האמנות היא "חיקוי של חיקוי". אריסטו גם כן ראה מימזיס כחיקוי, אך הדגיש שהמימזיס מתמקד בשינוי ובפעולה, כלומר העלילה היא חיקוי של תהליכים והתנהגויות.

המונח שימושי בעולם האמנות והתיאטרון. באמצעות חיקוי המציאות הצופה יכול לקלוט מסר חינוכי מהמחזה. ביוון העתיקה המחזאי מילא תפקיד חשוב בהעברת ערכים לאזרחי הפוליס.

אריסטו ואפלטון ניגדו בין מימזיס לדיגסיס. דיגסיס הוא האופן שבו המחבר מתאר את האירועים לקהל. בדיגסיס המחבר נוקט בהגדה (telling), הוא מספר ומסביר מה הדמויות חושבות ורגשותיהן. מימזיס, לעומת זאת, נתפס כהראיה (showing), מראים את המתרחש בנפש הדמויות דרך פעולותיהן ולא רק דרך תיאור.

ההבחנה הזו התקבלה עד שנות החמישים. ואז וויין בות' בספרו The Rhetoric of Fiction טען שההבחנה מלאכותית. בות' טען שלכל סיפור יש מספר, ושבחירת המספר תלויה באפקטים האמנותיים שהסופר רוצה להשיג.

מימזיס (מיוונית: μίμησις) פירושו חיקוי. חיקוי = לעשות משהו שנראה כמו המציאות.

אפלטון ואריסטו דיברו על זה. אפלטון אמר שיש עולם של רעיונות מושלמים. לכן לפי אפלטון האמנות מחקה חיקוי. אריסטו אמר שהסיפור מחקה פעולה ושינוי.

מימזיס חשוב באמנות ובתיאטרון. דרך החיקוי אנשים למדים מסרים וערכים. ביוון העתיקה המחזאי לימד את אזרחי העיר.

דיגסיס זה להגדיר או לספר. הגדה (telling) = לספר במילים מה קרה ומה הדמויות מרגישות. מימזיס זה להראות. הראיה (showing) = להראות את המעשים של הדמויות.

בשנות החמישים וויין בות' אמר שההפרדה לא מדויקת. הוא אמר שכל סיפור צריך מספר. המספר הוא מי שסיפר את הסיפור, והסופר בוחר איך לספר אותו לפי מה שהוא רוצה להשיג.