הגזמה

הגזמה (היפרבולה) היא אמצעי פיגורטיבי, כלומר צורת דיבור שמשתמשת בדימויים כדי להמחיש רעיון. היא תיאור מוגזם שמעבר לאמת הגלויה. המטרה שלו היא להעצים את האובייקט או את עמדת הדובר וליצור רושם, תדהמה או פליאה בקרב השומעים.

הגזמה שונה מקריקטורה: היא לא מיועדת לעשות צחוק או לגרום למראה מגוחך. היא נפוצה ברטוריקה (אמנות הנאום) ובשפת הדיבור היומיומית. דוגמאות פשוטות הן: "אמרתי לך כבר מיליון פעם" ו"עמנו, הקיים לנצח נצחים".

אפשר לעשות הגזמה דרך מטונימיה, החלפת מושג מדויק במושג קרוב אליו אך גדול ממנו, כמו בדוגמת "אמרתי לך מיליון פעם". אפשר גם לעשות אותה בעזרת מטפורה או דימוי, כלומר להשוות ולהאדיר את הדבר, לדוגמה ביטויים כמו "מאריות גברו".

הגזמה מופיעה גם בפיוטים ובשירה המודרנית. היא נכללת בפיוט "נשמת כל חי", שנאמר בפסוקי דזמרא של שבת. אצל ש"י עגנון, בסיפור "הנדח", מופיעה הגזמה במשפט על זנביל בעל בשר שהיה מאריך בסעודת מלווה מלכה ממוצאי שבת עד ערב שבת.

הגזמה זה לומר משהו גדול יותר מהאמת. המילה המקצועית לזה היא היפרבולה (שם למושג של הגזמה). הגזמה עוזרת להראות רגש או להפתיע את המאזין.

הגזמה לא נועדה לעשות צחוק. אנשים משתמשים בה בדיבור רגיל ובנאומים. למשל: "אמרתי לך כבר מיליון פעם".

אפשר להגיד הגזמה על דרך של החלפה, שנקראת מטונימיה (לקרוא לדבר בשם של דבר אחר שקשור אליו). אפשר גם להשוות דברים, שזה מטפורה (לומר שמשהו דומה לדבר אחר).

הגזמה מופיעה בפיוט "נשמת כל חי" שנאמר בשבת. ש"י עגנון השתמש בה בסיפור "הנדח" עם התיאור של זנביל בעל בשר שהאריך בסעודה.