הגנת "אמת בפרסום" (נקראת גם "אמת דיברתי") היא הגנה בחוק איסור לשון הרע. היא מאפשרת למפרסם לפרסם מידע פוגע בשם הטוב של אדם, אם שני תנאים מתקיימים בו-זמנית: הפרסום הוא אמת, ויש בו עניין ציבורי.
ההגנה מופיעה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. החוק מאזן בין שתי זכויות: הזכות לשם טוב של הפרט וזכות הציבור לחופש הביטוי. סעיף 14 הוא אחת מההגנות שהמחוקק נתן לשופט כדי שיוכל לשקול את המקרה לפי נסיבותיו. אם התובע הוכיח שמדובר בלשון הרע, הנתבע יכול לנסות להסתמך על אחת מההגנות בחוק, ביניהן הגנת "אמת בפרסום".
החוק והפסיקה בנושאים אלה התקיימו עוד מתקופת המנדט הבריטי. ב-1965 נכנס החוק החדש לתוקף, והוא עבר תיקונים. בתיקון הראשון הוסרו מגבלות מסוימות מסעיף 14. בשנים מאוחרות יותר נוספו הוראות כמו סעיף 25א שמחייב עדכון במקרה של זיכוי בעניינים של חשדות פליליים באמצעי תקשורת.
הסעיף מופעל בעיקר במקרים של עיתונאים, מערכות חדשות או אנשים שפרסמו פרסום שעליו הוגשה תביעה בלשון הרע. הנתבע אינו מכחיש שהפרסום פגע, אלא טוען שהוא אמת והיה בו עניין ציבורי.
דוגמאות מהפסיקה:
- דוד אפל נ' איילה חסון: פרסום בתקשורת על קשרי השפעה הוביל לתביעה. בסופו של דבר בית המשפט המחוזי קבע שהפרסום היה אמת ויש בו עניין ציבורי. אפל חויב בתשלום הוצאות משפט של 50,000 ש"ח.
- יוסף מדינה נ' חיים יבין: בתוכנית שדווח בה הודעה ממוקד משטרה שנגעה במקום ליד המסעדה של מדינה, נקבע כי שידור הקטע הוא אמת וכי יש בו עניין ציבורי. הערוץ הומלץ לשדר הבהרה ולהתנצל.
- אמיליו פלוס נ' דינה חלוץ: כותרת שהאשימה גניבה נבחנה. בית המשפט קבע שהתשתית העובדתית לכתבה לא החזיקה. ההגנה על אמת בפרסום לא עמדה, והנתבעות חייבו בתשלומים והוצאות משפט.
גם פרסום אמיתי עלול להוות לשון הרע. אם הנתבע רוצה להסתמך על סעיף 14 עליו להוכיח שני יסודות מצטברים: (1) אמיתות הפרסום; (2) עניין ציבורי. יסוד האמת הוא שאלה עובדתית. יסוד העניין הציבורי הוא שאלה מדינית ושיפוטית ושופט שוקל אותה לפי תועלת הציבור מול הפגיעה בשם הטוב.
הגנה זו אינה תלויה במצב הנפשי של המפרסם (כלומר בכוונה או בתום לב). אפילו מפרסם שפעל בתום לב לא יזכה להגנה אם הדברים שקריים. מצד שני, אם הוכח שהדברים אמיתיים, בית המשפט לרוב לא יתחשב בכוונות המפרסם. את הנטל להוכיח את האמת נושא הנתבע במשפט הישראלי.
המבחנים לקביעת אמת:
- האמת נבחנת לפי הראיות שהובאו בבית המשפט, כלומר "האמת המשפטית" כפי שמצטיירת בדיון.
- משמעות הפרסום נבחנת גם לפי מה שהקורא הסביר היה מבין.
- כותרות יכולות להיות חשובות יותר מתוכן הכתבה עצמו.
סייגים חשובים:
- אם האמת מבוססת על פעולה פזיזה או שקרית (למשל תלונה פזיזה), ההגנה עלולה שלא לעמוד.
- "חזרה על שכבר נאמר" אינה גורמת אוטומטית להגנה: מי שמצטט צריך גם הוא להוכיח את אמיתות הציטוט.
- יש להבחין בין אמת עובדתית לבין אמת משפטית; בתי המשפט מאמצים אמת משפטית שנקבעת לפי הראיות שבפניהם.
- יש הבחנה בין "אמת לשעתה" (הייתה נכונה בעת הפרסום) לבין "אמת במלואה" לאורך זמן. לגבי דיווח על חשדות פליליים, הוספת סעיף 25א מחייבת עדכון במקרה של זיכוי.
השאלה היא האם לפרסום יש תועלת חברתית שמצדיקה פגיעה בשם הטוב. זהו מושג גמיש שהשופט ממלא לפי נסיבות המקרה. המבחנים הנפוצים בידי בתי המשפט הם מבחן התועלת של פרופ' זאב סגל, הקובע שעין הציבור לדעת צריכה לתרום לגיבוש דעה ציבורית או לשיפור חיי הציבור.
קווים מנחים:
- פרסומים על נושאים אינטימיים זוכים להגנה פחותה.
- פרסום חדשותי על אקטואליה מקבל משקל גבוה יותר כעניין ציבורי.
- דמות ציבורית נתפסת כבעלת פחות פרטיות, אך המבחן תלוי בסוגו של התפקיד ובהיקף ההשפעה.
- דיווח על הליכים פליליים: ככל שההליך מתקדם, עניין הציבור גדל. אם הוגש כתב אישום או התקיים משפט דלתות פתוחות, בדרך כלל יש עניין ציבורי.
מבחן תועלת/עלות שבשימוש שופטים כולל:
- תרומת הפרסום לציבור;
- מידת הפגיעה בשמו הטוב של הנפגע;
- מידת הדיוק של העובדות;
- האם הפגיעה נעשתה במינימום הנדרש;
- האם התועלת גוברת על הנזק.
בסיכום ההלכה: כדי לזכות בהגנת "אמת בפרסום" צריך להוכיח אמת ועניין ציבורי. ישנם סייגים רבים בפסיקה, והחלטת השופט מבוססת על איזון בין חופש הביטוי לבין ראוי לפרטיות ושמו הטוב.
"אמת בפרסום" היא כלל בחוק לשון הרע. הוא אומר שאם מישהו מפרסם משהו שהוא נכון,
וזה חשוב לציבור, אז הפרסום יכול להיות מותר.
ההגנה נמצאת בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. החוק מנסה לאזן בין זכות האדם לשם טוב
לזכות של כולם לחופש הביטוי.
- פרסום שטען על קשרים בעסקי ציבור הוביל לתיק בבית המשפט. בתי המשפט בדקו אם הדברים היו אמת וחשובים לציבור.
- מקרה שבו שודרה הודעה ממשטרה ליד מסעדה: השופטים קבעו שהדבר היה אמת והיה בו עניין ציבורי.
- במקרה אחר, כתבה טענה שגנבו כספים. בית המשפט מצא שאין להוכחות מספיקות. מי שפרסם נאלץ לשלם כסף.
1) אמת, צריך להראות שהדברים נכונים. "אמת" נבדקת לפי הראיות בבית המשפט.
2) עניין ציבורי, צריך להיות תועלת לציבור בידיעה הזאת. למשל חדשות חשובות או התנהגות של אנשים שמשפיעים על כולם.
אם שני התנאים האלה מתקיימים, המפרסם יכול להגן על עצמו.
- אם מפרסמים משהו שאינו נכון, אין הגנה גם אם רצו בטוב.
- טעויות קטנות שאינן חשובות לא יפסלו בדרך כלל את ההגנה.
- אם דווחו חשדות פליליים ואדם זוכו אחר כך, כלי התקשורת צריכים לפרסם עדכון אם יתבקשו.
- פרסומים על עניינים אישיים מאוד יקבלו פחות הגנה.
תמיד חשוב לבדוק עובדות לפני שמספרים עליהן ברבים. אם מדובר בהאשמות גדולות,
יש לוודא שיש הוכחות ושהנושא חשוב לציבור.
