"נזק בלתי ממוני טהור" הוא פגיעה נפשית או רגשית שלא נלווה להפסד כספי או לפגיעה פיזית. כלומר, מדובר בכאב וסבל, אובדן הנאות חיים, פגיעה בשם הטוב או צער. במשך שנים דיני הנזיקין הקלאסיים נטו להימנע מפיצוי על נזקים אלה. במאה ה-20 החלה מגמה הדרגתית להכיר בצורך לפצות גם על נזקים לא מוחשיים.
במשפט העברי מוזכרים חמישה סוגי נזקים שעל המזיק לשלם עבורם: אבדן יכולת השתכרות, הוצאות ריפוי, אובדן השתכרות זמני (שבת), צער ובושת. הצער והבושה הם דוגמאות לנזק בלתי ממוני טהור. חז"ל קבעו דרכים למדוד את השווי, ולעתים גם קנסות קבועים על מעשים מסוימים.
החקיקה המודרנית מגדירה בעיקר את היפוכו: "נזק ממון", הפסד או הוצאה שניתנים לשומה בכסף. לכן נזק בלתי ממוני טהור מתואר כאובדן שאינו ניתן למדידה כספית ובלי פרטים ברורים. בפסיקה התגבשו ראשי נזק שונים תחת המושג: כאב וסבל, אובדן הנאות חיים, אובדן נוחות, פגיעה באוטונומיה (יכולת לקבל החלטות בעצמך) ופגיעה בשם הטוב.
חשובה ההבחנה בין נזק בלתי ממוני המלוה בפגיעה פיזית לבין נזק בלתי ממוני טהור, שאינו מלווה בפגיעה פיזית. בתי המשפט נהגו לפסוק פיצוי כשהנזק הבלתי ממוני היה מלווה בפגיעה פיזית. עם הזמן החלו לפסוק גם בנזקים בלתי ממוניים טהורים, אם כי הגישה לא אחידה.
בפקודת הנזיקין יש עוולות שונות. כמה מהן מאפשרות פיצוי בלי קשר לסוג הנזק, למשל התקיפה וכליאת השווא. עוולות אחרות מוגבלות לפגיעה פיזית או ממונית בלבד, ולכן שוללות פיצוי על נזק בלתי ממוני טהור. הקטגוריה המרכזית שמאפשרת פיצוי גם לנזקים בלתי ממוניים היא עוולת המסגרת, רשלנות והפרת חובה חקוקה. עוולת הנגישה (עוולה מיוחדת) אף מזכה במפורש בפיצוי על פגיעה בשם הטוב.
בתי המשפט במסורת המשפט המקובל נטו להימנע מפיצוי על נזק בלתי ממוני טהור במאה ה-19. עם זאת, מקרים שבהם נזק בלתי ממוני הצטבר יחד עם פגיעה פיזית קיבלו פיצוי. בהמשך, בארה"ב החלו להכיר גם בנזק בלתי ממוני טהור כשהמקרה לא התאימו לעוולות קיימות. הופעת הנזק הבלתי ממוני הטהור כעילת פיצוי בולטת במקרים של השפלה או פגיעה ברגשות על ידי עובדים של גופים ציבוריים או מסחריים.
ה-Second Restatement (שנות ה-60) התנגד לכלליות של פיצוי על נזק נפשי טהור, אך הפסיקה האמריקאית לעתים הלכה בכיוון ההפוך. גם הוכרה האפשרות לפצות קרובי משפחה שנפגעו נפשית עקב פגיעה באחר, "נזקי ריקושט" (נזק שמשפיע על אדם עקיף).
הדין הישראלי הושפע מההתפתחויות האמריקאיות. בסעיף 2 לפקודת הנזיקין מוגדר נזק במונחים רחבים, והשאלה אם נזק בלתי ממוני טהור בר פיצוי נתונה לפרשנות. בנוסף יש חוקים מיוחדים, כמו חוק איסור לשון הרע, שמגנים על שם טוב ומאפשרים פיצוי ללא דרישת נזק ממוני. חוק למניעת הטרדה מינית מאפשר פיצויים של עד 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק.
החוק לא מגדיר במפורש את הנזק הבלתי ממוני הטהור. יש דעות בספרות שיש לפרש את המונח "נזק" באופן רחב, כך שיכלול גם סבל נפשי שאינו מלווה בפגיעה גופנית. עם זאת קיימת בעיה מעשית בהבחנה בין פגיעה נפשית ופיזית, והחוק לא מפרט כיצד להעריך פיצוי כזה.
בית המשפט העליון בעבר היה סקפטי לגבי פיצוי על נזק בלתי ממוני טהור. בפסק-דין נדיר נפסק פיצוי מוגבל עבור רעב וקור, אך לא עבור זעזוע נפשי בלי פגיעה פיזית נראית לעין. השופטים ציינו קושי בהוכחת נזק כזה ובחשש לתביעות סרק.
בפסק-דין גורדון חלה תפנית: הנשיא ברק קבע שקושי בהערכת הפיצוי אינו צריך למנוע פיצוי. מאז הורחבו זכויות הפיצוי. למשל נפסק פיצוי על מאסר ללא סיבה בבית חולים לחולי נפש, ופגיעה באוטונומיה של חולה ללא הסכמתו הוכרה כנזק בר פיצוי. בפסקי-דין נוספים נקבעו פיצויים גם על תחושות גועל ויחס בלתי הוגן של רשות ציבורית.
נזקי ריקושט הם נזק נפשי לאדם שאינו הנפגע הישיר, למשל הורה שסבל ממות ילדו. בית המשפט הישראלי היה זהיר בהרחבת הזכאות לניזוקים כאלה, וקבע קריטריונים מחמירים כדי למנוע פתיחת השער לתביעות רבות.
בפסיקות מסוימות גדל גובה הפיצויים לנזקים בלתי ממוניים טהורים. דוגמה קיצונית היא פיצוי של מאות אלפי שקלים על כאב וצער בעקבות הפלה מלאכותית שבוצעה בטעות. מצד שני יש תלונות על חוסר הסבר ושיטתיות בקביעת הסכומים.
השופטות ובתי המשפט הנמוכים הכירו בפיצוי על פגיעה בכבוד האדם. לדוגמה הושללה כניסה לפארק או סירוב לקבל נכנסת לכיסא גלגלים הוכרזו כפגיעות רגשייות הזכאות לפיצוי.
הצעת קודיפיקציה נוטלת את ההגדרה ל"נזק גוף" אך אינה מגדירה "נזק" כלל. היעדר ההגדרה עשוי להותיר לבתי המשפט שדה פרשנות גדול, דבר שעשוי להרחיב או להגביל את תחום הפיצוי.
הצעת החוק מחילה הוראה מהחוזים גם על דיני החיובים, כך שבמקרים מסוימים הפיצוי על נזק בלתי ממוני יישאר לשיקול דעת בית המשפט. יש מי שמזהיר שזה עלול ליצור חוסר התאמה בין דיני הנזיקין לדיני החוזים.
יש ויכוח אם יש להתחשב בזדון או בכוונה של המזיק בקביעת הפיצוי. יש הטוענים שיש להחמיר בפיצוי כשהעוולה הייתה זדונית.
פסיקת בתי המשפט הראתה מגמה להרחיב את הזכאות לפיצוי על נזק בלתי ממוני טהור. ייתכן שהמגמה תייצר רוויה, ובתי המשפט יגבילו פיצוי, או שההרחבה תמשיך ותכלול גם נזקי ריקושט. התפתחות הרפואה וההכרה בפגיעות נפשיות משפיעות גם הן על האופן שבו נותנים פיצוי.
הציבוריות וההבדלים בפסיקה מעלים שאלות אם יש לקבוע תקרת פיצוי, או להשאיר את זה לשיקול השופטים. יש דמיון אפשרי לדיני העונשין, בהם קיים גם תקרת פיצוי בסכום מסוים לפסיקה פלילית.
השאלה האם לגרום למישהו סבל נפשי במכוון צריך להיות עוון נפרד מקבלת פיצוי נדונה בארה"ב. יש מקום לבחון גם בישראל האם מעשים מכוונים להכעיס או להשפיל צריכים להוביל לאחריות נזיקית.
הגישה המסורתית מבוססת על צדק מתקן: המזיק צריך לשלם כדי להשיב את המצב לקדמותו. לפי גישה זו אין סיבה להביא להבחנה בין נזק בלתי ממוני טהור לנזק אחר. אם המזיק גרם סיכון חד-צדדי, עליו לשאת בתוצאות.
הניתוח הכלכלי מתמקד ביעילות, הרתעה וביטוח. מאחר שנזקים בלתי ממוניים אינם בדרך כלל ניתנים לשימור בביטוח, אנליטיקאים כלכליים מטילים ספק בצורך לפיצוי. עם זאת קיימים טיעונים כלכליים בעד פיצוי: אם נזק נפשי מוריד את היכולת ליהנות מהחיים, אפשר להצדיק פיצוי כספי שיאפשר לניזוק לשקם את איכות חייו. גם שיקולי הרתעה תומכים לפעמים בפיצוי.
הדין והמגמות בפסיקה מראים שנושא הנזק הבלתי ממוני הטהור שינה את פניו בעשורים האחרונים. בתי המשפט הרחיבו את תחום הזכאות לפיצוי, אך קיימת יריביות בין שיקולי מדיניות, קשיי הוכחה ושיקולי יעילות כלכלית. העתיד יושפע גם מהקודיפיקציה המוצעת ומהתפתחות רפואה וחברה.
נזק בלתי ממוני טהור הוא פגיעה ברגשות או בכבוד. "ממון" כאן זה כסף. זה נזק בלי הפסד כסף ולרוב בלי פגיעה בגוף.
בתורה ובחז"ל דיברו על צער ובושה. הם קבעו כמה כסף צריך לשלם לפעמים.
חוקי הנזיקין מדברים על "נזק ממון", הפסד שניתן למדוד בכסף. אם אי אפשר למדוד בכסף, קוראים לזה נזק בלתי ממוני. דוגמאות: כאב וסבל, אובדן הנאות חיים, פגיעה בשם הטוב.
לא תמיד אפשר לקבל פיצוי על נזק כזה. יש עוולות שמאפשרות פיצוי גם בלי נזק כספי. יש עוולות המצריכות פגיעה פיזית. רשלנות (טעות קשה של אדם) יכולה לפעמים להעניק פיצוי.
בעבר בתי משפט חשבו שקשה לפצות על רגשות. מאז שונו הרבה פסיקות. בישראל היו פסקי דין שאמרו שאפשר לפצות גם על פגיעה רגשיונית, במיוחד אם הפגיעה קשורה גם לפגיעה אחרת.
נזק ריקושט זה נזק לאדם שאינו הנפגע הראשוני. לדוגמה, הורה שסובל אחרי שאיבד את ילדו. בתי המשפט מתנהלים בזהירות כשמדובר בנזקים כאלה.
במקרים מסוימים ניתנו סכומים גדולים מאוד על כאב וסבל. לפעמים השופטים לא מסבירים איך הגיעו לסכום.
יש חוקים שמגנים על שם טוב ועל הטרדה מינית. חוק כזה יכול לתת פיצוי גם בלי הוכחת הפסד כספי.
הפסיקה נעה לכיוון של יותר פיצויים על פגיעה רגשות. עדיין יש שאלות פתוחות. החוק העתידי יכול לשנות את הכללים.
תגובות גולשים