ההגנה

ארגון "ההגנה" היה הכוח הצבאי המרכזי של היישוב היהודי בארץ בתקופת המנדט הבריטי (1920, 1948). הוקם ב-1920 כדי להגן על יישובים יהודיים מפני התקפות. בתחילה היה מפוזר, חסר תקציב ופיקוד מרכזי. מאורעות תרפ"ט (1929) והמרד הערבי (1936, 1939) הראו את הצורך בארגון מאוחד וחזק. בהדרגה הוקם מטה מרכזי, גוש ארצי של פיקודים אזוריים ויחידות לוחמות כגון פלוגות השדה והפלמ"ח (כוח צבאי סדיר ואימון מיוחד).

מנהיגי תנועת העבודה, ובראשם דוד בן-גוריון, קידמו ארגון הגנה רחב ולא תלוי בבריטים. הוחלט שההגנה תהיה ארגון כלל-ארצי פתוח לכל, כולל נשים. כך הועברו סמכויות מארגונים מוקדמים כמו "השומר" לידי הארגון החדש.

בשנות ה-20 הארגון היה עדיין קטן וחסר אמצעים. מאורעות תרפ"א ותרפ"ט חשפו חולשות כגון ביזור וסחבת באימונים. בעקבות זאת נפתח קורס אימונים בראשות יצחק שדה וניסו לאסוף נשק, אם כי בעיות תקציב וסכסוכים פנימיים האטו את ההתפתחות.

מאורעות תרפ"ט הובילו להגברת הארגון. בתחילת שנות ה-30 הוקמה מפקדה ארצית שאחראית על ניהול אזורי. הונהגה חלוקת היישובים לגושים ומחוזות לצורך הגנה מרחבית. הוחל בקורסים אינטנסיביים ובהתארגנות מבצעית.

המפקדה הארצית היתה גוף מפלגתי-אזרחי שפיקח על פעולות ההגנה. בשנות ה-30 נוצר מטה כללי לארגון מבצעי. הוגדרו מבנה פיקודי ומחוזות, אך המפקדה נשארה מוגבלת ביכולת הפיקוח על כל הגושים.

היו חילוקי דעות לגבי מדיניות תגובה למתקפות: הבלגה או פעולה התקפית. קבוצות שבראשן עמדו תהומי וז'בוטינסקי יצרו מסגרות נפרדות, וחלקן הפכו לארגונים אחרים כדוגמת האצ"ל.

במרד הערבי הגדול (1936, 1939) פיתחה ההגנה טקטיקה פעילה יותר. האסטרטגיה "יציאה אל מחוץ לגדר" הכוונה לפעולות יזומות מחוץ ליישובים נגד כנופיות תוקפות. הוקמו יחידות מיוחדות כמו הנוטרות (שוטרים יהודים שעבדו עם הבריטים) ופלוגות נודדות (פו"ש).

נוטרות היו שוטרים יהודים שנקלטו במנגנון המשטרה הבריטית. הבריטים אימנו וסיפקו נשק לחלקם, והם שימשו גם ככיסוי לפעילות ההגנה, שכוללת העברת נשק ופעולות אבטחה.

תורת פעולה זו כללה מארבים ופשיטות על בסיסי כנופיות ערביות. יחידות כמו הפו"ש והפו"ם העלו את רמת הלחימה והאימון בארגון, וקידמו אותו לכוח בעל כישורי לחימה מקצועיים.

ההגנה פיתחה רשת רכש נשק בחו"ל וייסדה מפעלי ייצור נשק בישראל בשם תע"ש (תעשייה צבאית). מפעלים חשאיים ייצרו תחמושת, רימוני יד וכלי נפץ, וכך צומח קו ייצור מקומי שאיפשר עצמאות בחלק מהחומר לחימה.

הארגון סייע בהקמת יישובים מהירים בשיטת "חומה ומגדל". כוחות ההגנה אבטחו עליית קרקע מהירה, כמו בחניתה ב-1938.

החל משנות ה-30 הוכפל מאמץ ההעפלה, הבאת עולים בדרך בלתי חוקית. לאחר 1939 נוצר שיתוף פעולה מרכזי עם המוסד לעלייה ב' וההגנה פיקחה על הורדת המעפילים לחוף וניהלה חלק גדול מההעפלה.

הוקמו תוכניות חינוך צבאי לנוער: חג"ם (חינוך גופני מורחב) וגדנ"ע, שהכינו צעירים (15, 18) לאימונים, משימות עזרה ראשונה ושימוש בנשק קל.

במלחמה החל גיוס רחב לצבא הבריטי, וההגנה שיתפה פעולה עם הבריטים נגד גרמניה. יחד עם זאת שמרה על פעילות העפלה מסוימת. הבריטים העסיקו ולפעמים עצרו אנשי הגנה במקרים של גילוי נשק.

שיתוף הפעולה נעשה מתוך צורך משותף במצבי חירום. ההגנה סיפקה כוח אדם לנוטרות ולעבודות אבטחה, ובמקביל ניסתה לשמור על יכולת עצמאית של ארגון הגנה.

ההעפלה נמשכה גם בזמן המלחמה, אם כי הסכנה והפיקוח הבריטי הגבילו את הישגיםיה. ניסיון להתפוצץ אונייה (פאטריה) כוונן כדי למנוע גירוש מעפילים אך גרם לנזק גדול מהמתוכנן.

בסוף המלחמה גדלה התסכול מהמדיניות הבריטית שהגבילה עלייה. ההנהגה הורתה על מאמצי קבלת נשק והכשרות. יחד עם אצ"ל ולח"י הוקמה תנועת המרי העברי לביצוע פעולות נגד הבריטים לשם לחץ על המנדט.

הפעילות הגיעה לשיא בפעולות של הפלמ"ח ופיצוצי תשתיות. בתגובה פעלו הבריטים ב"השבת השחורה" (1946) ועצרו אלפי פעילים וגילו סליקים. בעקבות זאת התפרקה התיאום הרשמי בין התנועות.

בן-גוריון קידם הכנה מואצת לצבא עתידי. הוגדרו שתי זרועות עיקריות: חיל המשמר (הגנה בתוך היישובים) וחיל השדה (כוח לחימה מופעל מחוץ ליישובים). הוקמו גם אגפים מקצועיים כגון שירות האוויר והשירות הימי.

ההגנה ארגנה פעולות בריחה באירופה לאחר השואה והובילה מעפילים בים. הפלי"ם (הצי הימי של ההעפלה) ניהל חלק מההורדות לחוף.

כבר מ-1924 הורשו נשים להצטרף. רבות הועסקו בתפקידי שירות, מעטות פעלו בלחימה. בתקופת מלחמת העולם נשים רבות התנדבו בשירותי הבריטים וקיבלו הכשרה צבאית.

במאורעות 1947, 1948 ניהלה ההגנה את שלבי הלחימה הראשונים ויצרה חטיבות לחימה. ב-26 במאי 1948 פורסמה פקודת צבא-הגנה לישראל והארגון הפך לצה"ל. מטכ"ל ההגנה הפך ליסוד המטכ"ל של הצבא החדש.

בשלב שבו היישוב היהודי הותקף לאחר תכנית החלוקה, ההגנה נלחמה על שמירת יישובים ושיירות אספקה. נוצרו שיירות משוריינות ותמרונים לאבטחת דרכים קריטיות, במיוחד לירושלים.

תוכנית ד' כללה סדרת מבצעים לכיבוש אזורים שנועדו למדינה לפי תוכנית החלוקה. מבצע נחשון ופעולות נוספות סייעו לחבר שטחים ולהשיג מעמד טוב יותר לקראת הכרזת המדינה.

לאחר הכרזת המדינה יצאו צבאות ערב לפלישה. ההגנה ניהלה לחימה כנגד כוחות סוריה, ירדן, מצרים ואחרים, וביצעה בלימת התקפות באזורים שונים.

בחודש מאי 1948 נערכו שינויים פיקודיים. ב-26 במאי 1948 הוקם צה"ל ופקודת צבא-הגנה לישראל העבירה את סמכויות ההגנה לצבא המדינה.

התגיוס לה"הגנה" עבר שינויים עם השנים. היה טקס השבעה הכולל נשק ותנ"ך. גם נוהגו השבועות לקבוצות נוער במקומות חשאיים.

ההגנה הוציאה כתבי עת, עלונים ורדיו מחתרתי כדי לחזק את התמיכה הציבורית ולגייס מתנדבים.

סיומו של העיסוק הצבאי השפיע על ספרות, שירים ופזמונים. יוצאי ההגנה והפלמ"ח הובילו זרם ספרותי שעסק בחוויות המלחמה ובהשפעתה על החברה.

ההיסטוריה נשמרה במוזיאונים ובאנדרטאות ברחבי הארץ, ושמו של הארגון מופיע ברחובות רבים.

בין המפקדים והדמויות הבכירות היו דוד בן-גוריון, יצחק שדה, ישראל גלילי ויעקב דורי. רבים מהם המשיכו בתפקידי פיקוד בצה"ל החדש.

ההגנה הייתה ארגון שהוקם ב-1920 כדי להגן על היישובים היהודיים בארץ. בהתחלה היא הייתה קטנה וחלשה. בהמשך היא גדלה והקימה מטה שארגן יישובים בכל הארץ.

הנהגות היישוב בחרו להקים ארגון הגנה משותף. גם נשים צטרפו לעשייה.

בשנים הראשונות למדו לחימה והחלו לאמן מגינים. היו להם קורסים ולימוד נשק.

הארגון התחיל להתארגן היטב. חילקו את הארץ לאזורי הגנה.

כשהיו התקפות על יישובים, ההגנה עזרה והחלה גם לתקוף כדי להגן טוב יותר. זה נקרא "יציאה אל מחוץ לגדר". פירוש: יוצאים מחוץ לחומה כדי לעצור תוקפים.

ההגנה קנתה נשק בחו"ל והתחילה לייצר תחמושת בארץ במפעלים חשאיים. התעשייה הצבאית נקראה תע"ש.

היא סייעה להקים יישובים בדרך "חומה ומגדל". זהו מבצע מהיר להקים מקום מגורים ולשמור עליו.

ההגנה עזרה להכניס לארץ אנשים רבים בדרך לא חוקית כדי להציל אותם. זאת נקראת העפלה. הם הורידו מעפילים בסירות לחוף.

נערים ונערות למדו כישורי בטיחות, עזרה ראשונה וספורט, והיו חלק בעבודות השמירה.

במלחמת העולם השנייה עזרו חלק מאנשי ההגנה לבריטים נגד הנאצים. יחד עם זאת המשיכו גם בעזרה לעולים.

ב-1948, כשקמה מדינת ישראל, ההגנה הפכה לצבא הרשמי של המדינה, צה"ל. הרבה מהיחידות והמפקדים של ההגנה הפכו לחלק מהצבא.

נשים עבדו בתפקידי עזרה וחינוך. חלק מהן הלכו גם להדרכות מיוחדות.

יש מוזיאונים שמספרים על ההגנה. יש שירים וסיפורים על לוחמים ועוזרים.

ההגנה עזרה להגן על אנשים, להקים יישובים ולהביא עולים לארץ. היא הפכה מאוחר יותר לחלק חשוב בהיסטוריה של מדינת ישראל.