ההשתוללות במונטה קסינו הייתה סדרת פשעים שביצעו חיילי גומיה (חיילים מבני שבטים ערביים ממרוקו) בחודשים מאי‑יוני 1944, לאחר סיום הקרב על מונטה קסינו בדרום לאציו באיטליה. באירועים אלו נאנסו יותר מ‑2,000 נשים ונערות בטווח גילאים של 11 עד 86. בנוסף, כ‑1,000 גברים נהרגו כשניסו להגן על משפחותיהם. אחוז גבוה מהנשים נדבק במחלות מין, בעיקר זיבה ועגבת (מחלות המועברות במגע מיני).
בסתיו 1943 ניסו בעלות הברית לפרוץ את קו גוסטב, קו ביצורים גרמני במרכז איטליה שנועד לעכב את ההתקדמות. מפקדים חשבו שחיילי הגומיה, שהיו מנוסים בלחימה בשטח הררי, יעזרו לפרוץ את ההגנה הדרומית. חיילי חיל המשלוח (הכוח הצבאי המרוקאי שבפיקוד צרפתי) פרצו במהירות לכמה עיירות בין ה‑15 במאי לתחילת יוני 1944. לפי דיווחים ולפי התאחדות נפגעי פשעי המלחמה, נאמר לחיילים שאלו שיישתמשו בנשים האיטלקיות למשך שלושה ימים לאחר הכיבוש. עם זאת, אין תיעוד ברור שמאשר הבטחה זו מצד המפקדים.
בתקופה של כשבועיים ביצעו יחידות מרוקאיות, לדעת עדויות, מעשי ביזה, רצח ואונס בריכוזים קטנים של אוכלוסייה. הפעולות היו שיטתיות ובממדים גדולים. לפי הטענות, הפיקוד הצרפתי לא עשה די כדי למנוע אותן.
דיווח ראשוני מעיירה אחת הצביע על 700 נשים נאנסות מתוך 2,500 תושבים. בסיכום רחב יותר נאנסו כ‑2,000 נשים; 90% מהן נדבקו בזיבה, וכ־20% בעגבת. כ‑800 עד כ‑1,000 גברים נהרגו בהגנה על משפחתם. בנוסף בוזזו רכוש, בהמות ותכשיטים. האירוע השפיע גם על לידות בלתי רצויות ועל מצב בריאותי כללי באזורים שנפגעו.
במרץ 1944 ביקש הגנרל שארל דה גול להעביר חלק מהחיילים המרוקאים לבתים שלהם ולהציבם בתפקידי שמירה. לפי דיווחים, הובאו גם נשים מצפון אפריקה לשירות החיילים. לאחר המלחמה שילמו הרשויות הצרפתיות סכומים שנעים, לפי המקורות, בין 30 מיליון ל‑150 לירות איטלקיות לכל מקרה, וסך הכל הועברו כ‑30 מיליארד לירות. כמו כן דווחו 169 משפטים ל‑360 חיילים, וחלקם נדונו.
הדרגים הגבוהים בצבא הצרפתי, בהם מרשל אלפונס ז'ואן, לא הוענשו, לפי המקורות. כיום עומדות בפני הרשויות האיטלקיות אלפי תביעות פיצוי נוספות.
הדיונים הפרלמנטריים על הפיצויים ועל הטיפול בנפגעות התקיימו בשנים שונות. בנובמבר 1996 נקבע דיון לגבי פיצוי הנפגעות, ולאחר שנים הוכר ז'אנר הקורבנות: ב‑15 במרץ 2004 הוכרו הנפגעות בשם "מרוקינאטה" (Marocchinate) כקורבנות מלחמה. לציון הזיכרון נקבע יום מחוזי ב‑14 באוקטובר נגד אלימות כלפי נשים.
האירוע השפיע גם על ספרות וקולנוע. אלברטו מורביה כתב את הרומן "שתי נשים" שנעשה לסרט בכיכובה של סופיה לורן.
במאי‑יוני 1944, אחרי הקרב על מונטה קסינו באיטליה, חיילים מרוקאים פגעו בתושבים בכמה עיירות. הרבה נשים נפגעו. המספר הכולל של הנפגעות היה מעל 2,000. היו גם גברים שנהרגו כשניסו להגן על משפחותיהם.
קו גוסטב היה קו הגנה גרמני. בעלות הברית ניסו לפרוץ אותו. חיילי גומיה הם חיילים מרוקאים ששירתו בצבא הצרפתי. הם התקדמו בתחילת הקיץ של 1944 וכבשו עיירות. במשך כשבועיים התרחשו שם פשעים נגד תושבים.
הרבה נשים נדבקו במחלות מין. זיבה ועגבת הן מחלות שעוברות במגע מיני. הרשויות הצרפתיות שילמו פיצויים לאחר המלחמה. חלק מהנפגעות הוכרו רשמית כקורבנות ב‑2004. מאז קיים יום זיכרון מקומי ב‑14 באוקטובר נגד אלימות כלפי נשים.
לפי הדיווחים נערכו משפטים לחיילים. חלק מהכסף שולם כפיצוי. עדיין נותרו תביעות לטיפול ולהכרה.
בפעמים שונות דנו בפרלמנט האיטלקי על הפיצויים וטיפול בנפגעות. האירוע השפיע גם על ספרים וסרטים, כמו הרומן "שתי נשים" שהפך לסרט.
תגובות גולשים