הוצאת דיבה

הוצאת דיבה היא פרסום של דבר שקר שפוגע בשמו הטוב של אדם. זו עוולה אזרחית, טעות שמזיקה שאדם יכול לתבוע עליה פיצויים בבית משפט. במקרים מסוימים היא גם יכולה להיחשב לעבירה פלילית, בהתאם לחוק ולנסיבות. מטרת האיסור היא להגן על כבוד האדם ושמו הטוב, שהם זכויות בסיסיות.

החוק שונה במדינות שונות. בבריטניה, קנדה ואוסטרליה ההליך הוא בדרך כלל אזרחי: המושא יכול לתבוע פיצויים. בארצות הברית חופש הביטוי מוגן מאוד לפי התיקון הראשון לחוקה. לכן תביעות דיבה שם דורשות לעיתים הוכחה של כוונה לפגוע או רשלנות חמורה, במיוחד כשמדובר בדמות ציבורית. לעומת זאת, בכמה מדינות אירופאיות כמו גרמניה וצרפת הדיבה עלולה להיחשב גם לעבירה פלילית.

בישראל הנושא מוסדר בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה, 1965. החוק מבחין בין לשון הרע פשוטה לבין פרסום שקרי שיש בו כוונה לפגוע. קיימות סנקציות אזרחיות ולעיתים גם פליליות. החוק גם מכיר בהגנות, כמו אמת בפרסום, אם הדברים נכונים אין דיבה, ותום לב, כלומר שפעלו ללא כוונה מזיקה.

הוצאת דיבה היא כשמפרסמים על מישהו דבר שקר. שקר זה משהו שלא נכון. זה פוגע בשמו הטוב של האדם. ברוב המקומות זה לא מותר.

במדינות שונות החוק שונה. בחלק מהמדינות משלמים פיצוי לאדם שנפגע. בארצות הברית קשה יותר לתבוע בגלל חופש הדיבור שם. בכמה מדינות באירופה זה יכול להיות גם פשע.

בישראל יש חוק בשם "איסור לשון הרע" משנת 1965. החוק נותן הגנות, למשל אם מה שנאמר הוא אמת או אם לא התכוונו לפגוע.