הוראת המתמטיקה בישראל

הוראת המתמטיקה בישראל נוכחת בכל שלבי החינוך, כבר בגנים. התחום מעורר דיונים רבים על שיטות ההוראה, מטרות הלמידה ותפקיד המתמטיקה בחינוך ובחברה. עם הזמן שונו חומרי הלימוד והשיטות בהתאם לשינויים פדגוגיים וטכנולוגיים.


בשנות ה-50 וה-60 שלטה שיטת הוראה פרונטלית. המורה היה מקור הסמכות בכיתה, והתמקדות הייתה בהבנת המושגים הבסיסיים. לא נעשה שימוש באמצעים טכנולוגיים כמו מחשבים ומחשבונים. יש אזכור לדרוג עולמי לשנת 1964, אך נטען שהוא לא שיקף נכון את המציאות.


בשנות ה-80 וה-90 התפשטה הגישה התבניתית, שהדגישה המחשות חישוביות. אחד הכלים היו "בדידים", כפיסי פלסטיק צבעוניים שהמחישו חיבור וחיסור.
מט"ח פרסם סדרות ספרים שהתבססו על שיטה זו. בשנות ה-90 נרשמה הידרדרות יחסית במבחנים בינלאומיים, ובתגובה משרד החינוך אימץ עקרונות מה- NCTM, מועצת המורים האמריקאית, שנכללה שימת דגש על חקר ושימוש בטכנולוגיה.

הגישה התבניתית זכתה גם לביקורת. מבקרים טענו שילדים לומדים לעבוד עם הבדידים מבלי להבין הכלל המתמטי. בעקבות הוויכוחים הוקמה תופעה ציבורית נגד השימוש בבדידים, וב-2003 משרד החינוך פסל את מקלות קוזינייר לשימוש רשמי.


גישת החקר (למידה דרך התנסות ועשייה) מדגישה עבודת תלמידים אישית וקבוצתית. המורה פועל כמדריך. משתמשים בכלים טכנולוגיים כדי לחקור תופעות ולחסוך עבודות מכניות. מבקרים טוענים שהגישה עלולה לפגוע בתרגול ובשינון. הוויכוח הציבורי על היתרונות והחסרונות נמשך.


בבתי הספר התיכוניים לומדים מתמטיקה ברמות של 3, 4 או 5 יחידות לימוד, רמות בבגרות שקובעות עומק וחומר. ציוני הבגרות מבוססים על מבחנים מרובים ושקלול ציוני המגן. בין 2007 ל-2013 חלה ירידה במספר הלומדים ב-5 יחידות. ב-2015 יזם שר החינוך נפתלי בנט תוכנית לאומית להגברת מספר הלומדים ברמה זו; בעקבותיה עלה מספר הנבחנים, והושקו תמריצים כספיים ולימודיים. התוכנית ספגה גם ביקורת ושונו בה היקפים בתקופה מאוחרת יותר.

יש נטייה לביקורת שמציינת שהלמידה נוטה להיות טכנית מידי, ולכן תוכניות חדשות לחטיבות הביניים מנסות לשלב גישה ספירלית, חזרה על חומר בשכבות גיל שונות, ושילוב בין ענפי המתמטיקה.


ספרי המתמטיקה בעברית החלו בתקופת המנדט. במהלך השנים השתנו המחברים והגישות. בתחילת המאה ה-21 הוצאו גם תרגומים וספרים לפי מודלים בינלאומיים, ביניהם חומרי סינגפור, שאומצו בעקבות הצלחתה במבחנים בין-לאומיים.


עדש"ה (עמיתים דנים בשיעורי המתמטיקה) הוקם במכון ויצמן ב-2012. מטרתו להנגיש שיעורים מוסרטים ומחומרי ניתוח למורים. המאגר חופשי לשימוש ומכיל סרטונים, תרשימים ושאלות מנחות להעמקה בפדגוגיה.


ב-2015 השיק שר החינוך תוכנית לאומית להכפלת מספר הלומדים 5 יחידות. הושקעו משאבים כולל שעות לימוד נוספות, הכשרת מורים וחונכות מהאקדמיה ומהתעשייה. הוטמעו גם בונוסים תמריציים למתמודדים. בשנים הראשונות חלה עלייה במספר הניגשים, אך לאחר מכן צומצמה התוכנית ותקציבה הופחת.


באוניברסיטאות קיימים מסלולים למתמטיקה שימושית ולמתמטיקה טהורה. יש גם מסלולים להכשרת מורים ולמסלולים משולבים. תואר ראשון כולל קורסי יסוד כמו חשבון אינפיניטסימלי (חדו"א), אלגברה ליניארית, הסתברות ומתמטיקה בדידה. מתמטיקה משמשת גם בקורסי יסוד במדעי הטבע.

מתמטיקה נלמדת בארץ כבר בגן. יש ויכוחים על הדרכים הכי טובות ללמד.


לפני שנים לימדו בכיתה בעיקר מהמורה. לא השתמשו במחשבים.


בשנות ה-80 וה-90 השתמשו ב"בדידים". בדידים הם כפיסי פלסטיק צבעוניים.
כך הראו חיבור וחיסור בעיניים.

חלק מהאנשים אמרו שזה עזר. אחרים אמרו שזה מבלבל את ההבנה.
ב-2003 משרד החינוך הפסיק להשתמש במקלות מסוימים.


חקר פירושו ללמוד על ידי ניסוי ועשייה.
התלמידים עובדים בקבוצות והמורה מדריך אותם.
הגישה משתמשת בכלים טכנולוגיים כדי לבדוק רעיונות.


בבתי הספר התיכוניים יש רמות בבגרות שנקראות יחידות. 3, 4 ו-5 יחידות הן דוגמא.
מטרת תוכניות מסוימות היא להעלות את מספר התלמידים שלומדים 5 יחידות.


עדש"ה צילם שיעורי מתמטיקה כדי לעזור למורים.
החומרים פתוחים וחינמיים.


התוכנית הלאומית רצתה להגדיל תלמידים ב-5 יחידות.
נתנו שעות לימוד נוספות והכשרה למורים.


באוניברסיטה לומדים מתמטיקה שימושית וטהורה.
קורסים חשובים הם חשבון, אלגברה והסתברות.
מתמטיקה עוזרת במדעים כמו פיזיקה.