הורות לאחר גירושין או פרידה

הורות לאחר פרידה היא מצב שבו הורים שהתגוררו יחד נפרדים. זה יוצר שאלות רבות על מי מקבל החלטות והיכן הילדים יתגוררו.

הפרידה יוצרת קונפליקטים משפטיים ורגשיים. צריך להחליט על משמורת, מזונות וזמני שהות.

תפקידי ההורים וזכויותיהם מוגדרים בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (1962). אפוטרופסות משמעותה: אחריות משפטית לקבלת החלטות חשובות על הילד, כמו בריאות וחינוך. אחזקה משמעותה: היכולת לקבוע את מקום מגוריו של הילד.

כאשר ההורים נפרדים, בדרך כלל שניהם נשארים אפוטרופוסים, אך רק אחד יהיה המחזיק או ההורה העיקרי. ההורה המשני מקבל זכויות לפגוש את הילדים. לפי סעיף 25 של החוק, עד גיל 6 הילד יימצא בחזקת אמו אוטומטית. חזקת הגיל הרך (האמונה שהאם עדיפה לתינוקות) נשקלת מחדש בעקבות שינויים בחברה.

בתי המשפט בשנים האחרונות מכירים יותר באבות שמשתתפים בגידול הילדים. המלצות ועדת שניט בחנו שינויים בחזקה ובחלוקת האחריות, והציעו אפשרויות להקל על שיתוף הורות.

חוק המזונות (1959) קובע ששני ההורים חייבים במזונות ילדיהם. כל הורה משלם לפי הכנסתו. החוק הזה חל ישירות רק על אנשים שאינם שייכים לאף דת; ברוב האוכלוסייה יחולו כללי הדת שלה בעת חישוב המזונות. לפי המשפט העברי, האב חייב לפרנס את ילדיו עד גיל 6.

זמני שהות הם ההסדרים שמגדירים מתי הילד נמצא אצל כל הורה. ההסדר יכול להיות בהסכמה בין ההורים או בהחלטת בית המשפט. המטרה היא להימנע ממאבקים ולנקוט בגישור כשאפשר.

ארגונים של הורים גרושים טוענים שהחוקים לא הוגנים כלפי האבות. הם דורשים שינוי בחוק ומבקשים הורות משותפת שווה, כלומר חלוקת זמן הורות שוויונית בין ההורים.

כשהורים שנפגשו יחד נפרדים, צריך להחליט עם מי הילדים יגורו.

הפרידה יוצרת שאלות על מי מקבל החלטות ועל מזון ומגורים.

חוק חשוב מסדיר את הזכויות של ההורים. אפוטרופסות (אחריות חוקית להחלטות על הילד) היא משותפת בדרך כלל. אחזקה (מקום מגורים של הילד) היא של הורה אחד בדרך כלל.

עד גיל 6 החוק נותן עדיפות לאם, כלומר הילד נהיה אצל אימו בדרך כלל. בשנים האחרונות שופטים נותנים יותר מקום לאבות שמטפלים בילדים.

שני ההורים חייבים לפרנס את הילדים לפי מה שהם מרוויחים.

זמני שהות קובעים מתי הילד אצל כל הורה. ההורים מנסים להסתדר ביניהם או לפנות לבית משפט.

חלק מההורים חושבים שהחוקים לא צודקים. הם מבקשים שהזמן יתחלק שווה בין ההורים.