הורות משותפת היא מודל שבו שניים או יותר אנשים מחליטים לגדל יחד ילד או ילדים, בלי להחזיק בבית משותף או להיות בזוגיות קבועה. ההורים יכולים להיות הטרוסקסואלים או חד־מיניים, עם או בלי בני זוג נוספים. ההיריון יכול להתרחש ביחסי מין או בעזרת הפריה מלאכותית (טיפולים רפואיים שמסייעים להרות).
לפני תחילת ההיריון נהוג לערוך הסכם הורות משותפת. הסכם זה מגדיר מי אחראי כלכלית, איך יחולקו ימי הטיפול בילד, מי מחליט בענייני חינוך והסעות, וכן עניינים הקשורים לטיפולי פוריות והריון. ההסכם יכול להיערך באופן עצמאי או בעזרת עורך דין. אפשר לבקש מבית המשפט לענייני משפחה (בית משפט שמתמקד בסכסוכים משפחתיים) לאשר את ההסכם. אישור שיפוטי מחזק את תוקף ההסכם ועלול להפכו לפסק דין.
בהיבט דומה, הורים גרושים חותמים על הסכמי גירושים כדי להסדיר את טיפול הילדים. ההסדר חשוב כדי לצמצם פגיעה רגשית, נתק ושיבושים בשגרת הילד שנוצרים בשל פרידה, מעבר דירה ושינויים במשפחה. לכן הסכמי הורות משותפת ושירי גירושין חופפים לעתים.
הסכם מפורט טרום־הלידה מקטין קונפליקטים עתידיים. ההסכם מתייחס לנושאים מרכזיים כמו טיפולי פוריות, חלוקה כלכלית, זמני שהייה של הילד, חינוך והסעות. אם יש מחלוקת על אכיפת ההסכם, אפשר לפנות לבית המשפט לענייני משפחה.
הרעיון של הורות משותפת מוכר וחודר לחקיקה במדינות שונות. מושג האחריות ההורית הוכנס לחוק בבריטניה כבר ב־1989, ומדינות נוספות דנות בו. הורות משותפת רחבה יותר מ"משמורת משותפת" (Joint custody). משמורת משותפת מתמקדת בעיקר בזמני טיפול ולינה שווים בין ההורים, בעוד הורות משותפת עוסקת בכלל ההיבטים של האחריות ההורית והכלכלית ומבקשת להסדיר אותם בהסכמה.
בישראל סוגיית הסכמי ההורות טרם מוסדרה באופן ייחודי, ובית המשפט נדרש להכריע בשאלת כיבוד הסכמים שנחתמים טרום־הולדת הילד. לכן להורים יש חשיבות גדולה בחתימה על הסכם מוקדם, כדי להפחית מחלוקות עתידיות.
הורות משותפת היא כששני אנשים מגדלים יחד ילד. הם לא חייבים לגור באותו הבית. הם יכולים להיות גבר ואישה, שתי נשים או שני גברים.
הילד נולד ביחסי מין או בעזרת הפריה מלאכותית. הפריה מלאכותית היא טיפול רפואי שעוזר להרות.
לפני שהילד נולד ההורים כותבים לפעמים הסכם. הסכם הוא מסמך שנקבע מראש מי ישלם, מי מטפל ומתי הילד אצל כל אחד. בהסכם כותבים גם מי מחליט על הלימודים והסעות.
כשהורים מתגרשים הם כותבים הסכם דומה. ההסכם עוזר לשמור על שגרת הילד. זה מקטין כאב ובלבול.
אפשר לכתוב את ההסכם לבד או עם עורך דין. אפשר גם לבקש מבית המשפט לענייני משפחה לבדוק ולאשר אותו. בית המשפט זה המקום שעוזר להחליט מה טוב לילד.
מדינות אחרות כבר דנו בעניין הזה. בבריטניה נעשה שינוי ב־1989. בישראל עדיין לא הוחלט באופן ברור. לכן ההורים רצוי שיחתמו על הסכם לפני לידת הילד.
תגובות גולשים