אלפא ביתא דבן סירא

''אלפא ביתא דבן סירא'' (נקרא גם "בן סירא הקטן") נדפס לראשונה ב-1519 בקושטא ונכתב בערך במאה ה-10. מדרש (סיפור פרשני יהודי) זה הוא חיבור אגדי ומורכב על דמות בשם בן סירא.

הספר מחולק לארבעה חלקים. בהתחלה מתוארת לידתו של בן סירא. בחלק השני יש דו-שיח בין בן סירא בן השנה לבין המלמד שלו. השיחה נעשית דרך עשרים ושתיים פתגמים, שכל אחד מתחיל באות אחרת של האל"ף-בי"ת, צורת כתיבה שנקראת אקרוסטיכון.
בחלק השלישי יש שיחות בין המלך נבוכדנאצר לבין בן סירא כשהוא בחצר המלך. בחלק הרביעי דמויות שנקראות עוזיאל ובנו יוסף בן עוזיאל מפרשות את הפתגמים ונתפסות כצאצאיו.

בספרות הרבנית היחס אל הספר אמביוולנטי. מצד אחד השתמשו בו בדיונים הלכתיים על הפריה מלאכותית (הכנסת זרע לגוף ללא יחסי מין). מצד שני נטו לספקנות ולעתים לזלזול. במאה האחרונה ההסתייגות הלכה וגברה.
בחסידות אשכנז אימצו את השם "יוסף בן עוזיאל" מתוך המדרש הזה.

חלק מהאמרות שימשו פסיקה הלכתית, למשל הקבלה בין לידת בן סירא לבין מצב שבו זרע נכנס לגוף בלי יחסי אישות.

אגדה במדרש מתארת כיצד דוד חשב שהצרעה והעכביש נבראו לשווא. הקב"ה שלח עכביש שסגר את פתח המערה, ואז אירועים מסוימים הובילו לכך שדוד ניצל.

יש מחלוקת אם המדרש התחיל כטקסט רציני שאחר כך קיבל תכנים פארודיים, או אם כולו נכתב במגמה משועשעת ואחידה.

''אלפא ביתא דבן סירא'' הוא מדרש ישן על ילד בשם בן סירא. נדפס לראשונה ב-1519 בקושטא.

הספר מחולק לארבעה חלקים. חלק אחד מסביר איך נולד בן סירא. בחלק אחר יש שיחה בין הילד למלמדו. הם מדברים בעשרים ושתיים פתגמים. כל פתגם מתחיל באות אחרת של האל"ף-בי"ת.
יש גם שיחות עם המלך נבוכדנאצר. בסוף, דמויות בשם עוזיאל ויוסף בן עוזיאל מפרשות את הפתגמים.

חכמים התייחסו למדרש בצורות שונות. כמה השתמשו בו לדיונים על הפריה מלאכותית (הכנסת זרע בלי מגע זוגי). אחרים לא קיבלו אותו ברצינות.

סיפור מפורסם במדרש מספר על דוד, עכביש שסתם מערה, ואיך זה עזר לדוד לצאת משם.

השם "יוסף בן עוזיאל" נשא בהמשך גם עדה חסידית אשכנזית.