הושענות היא מצווה ומנהג מקראי שמקורה בבית המקדש בחג הסוכות. בבית המקדש הכהנים היו זוקפים ערבי נחל (ענפי ערבה) על צדי מזבח העולה, מקיפים את המזבח ולוחשים קריאות כמו "אנא ה' הושיעה נא", בקשות לגשמי ברכה.
כיום הנוהג הוא בהקפי הבימה בבית הכנסת בתפילת שחרית של חול המועד, למעט בשבת. בדרך כלל מקיפים את הבימה פעם אחת בכל יום של סוכות. ביום הושענא רבה מקיפים שבע פעמים.
במהלך ההקפות נושאים את ארבעת המינים, לולב (ענף דקל), אתרוג (פרי), הדס (ענף קטן) וערבה (ענף). על פי מנהג נפוץ, מביאים גם ספר תורה מארון הקודש והניחו אותו ליד הבימה בעוד אחד מחזיק בו, זכר למקדש. בקהילות מסוימות מוציאים את כל ספרי התורה.
המילה "הושענא" מגיעה מהפנייה "הושע נא" (אנא ה', הושיעה נא), בקשה לעזרה, בעיקר לבקשת ברכת הגשמים. בשפה הרבנית משתמשים בשם זה גם לעיתים לאחד מארבעת המינים.
יש מחלוקות על מספר ההקפות בזמנים שונים. בסידור רס"ג ובשולחן ערוך נזכר מנהג להקיף פעם אחת ביום, ושבע פעמים בהושענא רבה. מנהגים אחרים שקלטו ישיבות בבל הורו על שלוש הקפות בימים רגילים, ושלוש ימינה ושלוש שמאלה בהושענא רבה, אך יש מי שמחזיק שכל ההקפות הן לימין. בכל הקהילות מוסכם שהושענא רבה היא שבע פעמים.
בכל יום אומרים פיוטים, שירי תפילה קצרים, המבוססים על המילים "הושע נא". ביום הושענא רבה נוהגים לומר את כל הפיוטים, ולעיתים פיוט בכל הקפה. ישנם הבדלים בין הקהילות בסדר וברירת הפיוטים.
מקום אמירת ההושענות שונה בין מנהגים: חלק נוהגים לומר אותן מיד אחרי ההלל, אחרים לאחר קריאת התורה או אחרי חזרת הש"ץ של מוסף. גם השאלה אם לומר הושענות בשבת נחלקה; קהילות ספרדיות רבות אומרות, בעוד שחלק מהעדות (ובפרט תימן) לא אמרו זאת מעולם.
בכמה קהילות נוטלים בדי ערבות נוספים וחובטים בהם בסוף התפילה. אצל יהודי גרמניה נהג מצעד מרשים של מקיפים בשלשות. למרות השוני, הרעיון המרכזי נשמר: זכר למקדש ובקשה לברכה.
הושענות היא מנהג בחג סוכות. זה זכר למה שעשו בבית המקדש.
בבית המקדש הכהנים הציבו ענפי ערבה ליד המזבח. הם הקיפו את המזבח ואמרו "הושע נא". זו בקשה לעזרה ולברכה.
היום בבית הכנסת מקיפים את הבימה. הבימה היא במה קטנה בקדמת בית הכנסת.
ביד יש את ארבעת המינים. אלה הם: לולב (ענף דקל), אתרוג (פרי צהוב), הדס (ענף קטן) וערבה (ענף דק). ילדים רואים את זה בחג.
בדרך כלל מקיפים פעם אחת בכל יום. ביום שנקרא הושענא רבה מקיפים שבע פעמים. הושענא רבה הוא היום האחרון שבו מרבים בהקפות.
במהלך ההקפות נוהגים לומר פיוטים. פיוטים אלו הם שירים קצרים בתפילה.
יש קהילות שמוציאים את ספר התורה ומניחים אותו ליד הבימה. בקצות חלק מהקהילות מקישים בעדינות על חבילות ערבות.
חלק מהקהילות אומרים הושענות גם בשבת. אחרות לא אומרות ביום השבת. שניהם מנהגים שמקובלים בקהילות שונות.
