הזר

'הזר' (בצרפתית L'Étranger) היא נובלה (סיפור ארוך קצר יחסית) מאת אלבר קאמי. הספר יצא בפריז ביולי 1942. הגיבור הוא מרסו, מתיישב צרפתי אדיש שחי באלג'יריה הצרפתית ועובד כפקיד. זמן קצר אחרי הלווית אמו הוא יורה וגובה את חיי אדם ערבי אנונימי על חוף הים. הרומן מבטא רעיונות אקזיסטנציאליסטיים (תפיסה שמדגישה את החיים בהווה ואת חוסר המשמעות המוכתבת מראש) של קאמי. הספר תורגם לעברית על ידי אהרן אמיר ב-1964, ובתרגום אילנה המרמן יצא בהוצאת עם עובד ב-1985. הוא נבחר במקום הראשון ברשימת 100 הספרים של המאה של לה מונד.


הרומן מחולק לשני חלקים. בחלק הראשון מתוארת דמותו של מרסו והחיים היומיומיים שלו. הסיפור נפתח במשפט המפורסם "היום אמא מתה" או "אתמול, אני לא יודע". האדישות שלו למות אמו חוזרת על עצמה לאורך כל החלק הראשון. מרסו פוגש את מארי, שאוהבת אותו, והוא מסכים להינשא אליה ללא התרגשות מיוחדת. הוא גם מתיידד עם שכנו ריימון ונאבק למענו בחבורה על החוף. בסיור חוזר על החוף הוא פוגש ערבי ומצביע, ואז יורה בו למוות, לפי תיאורו "בגלל השמש". החלק הזה מתמקד באירועים החיצוניים ובמעשים.

בחלק השני מרסו בכלא ונמצא במשפט על הרצח. בוודאי שהוא גם מואשם מוסרית במוות של אמו. כאן מתרחשת תהפוכה פנימית: מרסו עובר מחשבות ועימותים עם שופט וכומר. למרות שהאדישות ממשיכה לאפיין אותו, הוא מגיע להבנות לגבי חייו. הוא מקבל את רעיון האקזיסטנציאליזם שאומר שהווה הוא מה שבאמת קיים, ושהמוות הוא הדבר היחיד הוודאי. מפגש עם הכומר מאתגר אותו וגורם לו לחשוב על משמעות החי והמוות. מרסו מסיק שמשמעות חייו אינה דתית, אלא קשורה לחיים ברגע ובהכרת המוות.


הרומן נכנס לוויכוח תאורטי בין קאמי לסארטר על האדם האותנטי. סארטר תמך ברעיון של אותנטיות טבעית בסגנון רוסו. קאמי שם לב לחום ולשמש כגורמים שמדכאים את האדם. השם "מרסו" מזכיר בצרפתית מילים שקשורות לים ולשמש. יש שטענו שקאמי ראה בטבע ובקשיחות החום גורם לדחפים שמובילים לפעולות בלתי נשלטות. חלק מהפרשנויות גם מציינות אלטרנטיבה של סולידריות במקום אותנטיות טבעית. בנוסח הראשון של הספר נקרא היצירה "מוות מאושר".


מרסו מציג מערכת ערכים שונה מהמקובל. דרך אישיותו קאמי מדגים את תחושת האבסורד: העולם נראית בלי משמעות של ממש לערכים החברתיים. גם הרצח של האלג'יראי מוצג כחסר משמעות מוסרית בעיני הסיפור. המתרחש מצביע על כך שלמרות טקסים חברתיים ומסורות, משמעות אמיתית נוטה להתמקד בחייו של היחיד ובמוותו.


חוקרי ספרות מזהים ברומן ביקורת נוקבת על מערכת המשפט הצרפתית. מרסו אינו נשפט רק על מעשיו, אלא על היותו שונה. כך הרומן מציג מערכת משפט מעוותת שאינה מחפשת בהכרח צדק. קיימת גם ביקורת על הדת, המוסדות הממשלתיים והתקשורת. הכומר והרושם הציבורי במשפט ממחישים את הניסיון לכפות משמעות ולפעול בשם מוסר שהוא בעיני קאמי אשליה.


מספר חודשים לאחר יציאת 'הזר' פרסם קאמי את המסה "המיתוס של סיזיפוס". במסה זו הוא פורש את הרעיונות האקזיסטנציאליסטיים מאחורי היצירה. קאמי מפתח שם את תחושת האבסורד ואת הרצון להבין את הסביבה הפיזית והאנושית.

'הזר' (L'Étranger) היא נובלה (סיפור קצר יחסית) של אלבר קאמי. הספר יצא ב-1942. הגיבור נקרא מרסו. הוא חי באלג'יר ועובד כפקיד.

הסיפור נפתח במשפט קצר: "היום אמא מתה". אדישות (כשלא מרגישים הרבה רגש) של מרסו נראית בכל ההתחלה. הוא פוגש את מארי, שמתרשמת ממנו, והוא מסכים להינשא לה בלי התרגשות.

יום אחד על החוף מרסו יורה באדם ערבי. אחר כך הוא נעצר ונמצא במשפט. בבית המשפט אומרים שהוא גם אשמה במות אמו.

בחלק השני מרסו בכלא. הוא מדבר עם כומר (איש דת). השיחות גורמות לו לחשוב על החיים והמוות. קאמי מדבר על רעיון שנקרא אקזיסטנציאליזם (רעיון שאומר שלפעמים אין משמעות מוכנה לחיים וכדאי לחשוב על ההווה), וזה עוזר להבין את מרסו.

קצת אחרי יציאתו של הספר כתב קאמי מסה בשם "המיתוס של סיזיפוס". שם הוא מסביר את הרעיונות על האבסורד (הרגשה שהעולם לא תמיד הגיוני).

הספר מפורסם מאוד. הוא נבחר מקום ראשון ברשימת 100 הספרים של המאה של עיתון לה מונד.