החולה המדומה

'''החולה המדומה''' (בצרפתית: '''Le Malade imaginaire''') היא קומדיה של מולייר. זה היה המחזה האחרון שכתב. ההצגה הוצגה לראשונה ב-1673. מולייר התמוטט על הבמה בהצגה הרביעית, ב-17 בפברואר 1673, ושם מת כמה שעות לאחר מכן. הכיסא שעליו התמוטט עדיין עומד בכניסה ל-Francaise, התיאטרון הלאומי של צרפת.

הגיבור, ארגן, הוא היפוכונדר, אדם שחושש שהוא חולה כל הזמן. הוא מציית לרופאים ומעדיף שרופא יהיה קרוב אליו תמיד. ארגן רוצה שבתו אנז'ליק תתחתן עם רופא. הסיבה היא פרקטית: רופא במשפחה יהיה זמין לטפל בו. אבל אנז'ליק מאוהבת בקליאנט, שאינו רופא.

ביחד עם טואנט, המשרתת, אחיו של ארגן, בראלד, מנסה לשכנע אותו להפסיק לדאוג לרופאים. הם מציעים תכנית: להעמיד פנים שארגן מת, כדי לבדוק מי באמת דואג לו. בתהליך זה נחשפת האמת, אשתו השנייה של ארגן רוצה את כספו, ואנז'ליק אכן אוהבת את אביה.

לאחר שהתחזות המוות מסתיימת, ארגן מסכים שאנז'ליק תתחתן עם קליאנט, בתנאי שקליאנט יהיה רופא. קליאנט מוכן, אך אז בראלד מציע פתרון אחר: ללמד את ארגן להיות רופא בעצמו. ארגן מסכים, ונטען שיש אנשים שילמדו אותו במהירות.

'''החולה המדומה''' (בצרפתית: '''Le Malade imaginaire''') נכתב על ידי מולייר. זה היה המחזה האחרון שלו. ההצגה עלתה לראשונה ב-1673. מולייר התמוטט על הבמה בהצגה הרביעית. הוא מת כמה שעות אחר כך. הכיסא שלו עדיין עומד בכניסה לתיאטרון הלאומי של צרפת.

ארגן חושב שהוא חולה כל הזמן. מילה קשה: היפוכונדר, אדם שחושב שהוא חולה הרבה. ארגן רוצה שבתו אנז'ליק תתחתן עם רופא. הוא רוצה רופא במשפחה שיטפל בו. אבל אנז'ליק אוהבת את קליאנט. קליאנט אינו רופא.

האח בראלד והמשׁרתת טואנט עוזרים. הם מעמידים פנים שארגן מת. כך הם בודקים מי באמת אוהב אותו. מתגלה שאשתו השנייה רוצה את הכסף. אנז'ליק באמת אוהבת את אביה. בסוף ארגן מסכים שאנז'ליק תתחתן עם קליאנט. קליאנט צריך להיות רופא. בראלד מציע ללמד את ארגן להיות רופא, וארגן מסכים.

המחזה תורגם לעברית והועלה לראשונה בעברית ב-1925. הוא הועלה בתיאטרון "האהל" ב-1953 וב-1965. בעיבוד קצר ב-2012 שוחקה המוזיקה המקורית של מארק-אנטואן שרפנטייה.