החוליה לחבלה ימית הייתה יחידת קומנדו ימי של הפלי"ם (היחידה הימית של הפלמ"ח). היא פעלה בשנות המנדט הסופי נגד כוחות הצי הבריטי בארץ ישראל ובקפריסין.
בסוף מלחמת העולם השנייה הגיעו לאירופה מאות אלפי פליטים יהודים שרצו לעלות לארץ. הבריטים הגבילו את העלייה והחלו לגרש מעפילים (אנשים שמנסים לעלות לארץ ללא אישור). בתגובה פעלה עליה בלתי חוקית בהובלת המוסד לעלייה ב'. בריטניה חיזקה את אבטחת החופים והחלה ללכוד ולגרש מעפילים.
ב־1945 ביקש מפקד הפלי"ם אברהם זכאי מיוחאי בן-נון להקים יחידה שתפגע בצי הבריטי ותסייע בהגנה על ההעפלה. הפעולה הראשונה הייתה בנמל חיפה. שלושה לוחמים עלו מספינת דיג והדביקו מוקשים (פצצות שמודבקות לדופן הספינה). בעקבות ההדבקה טבעה ספינה אחת ופונתה לשטח רדוד.
הצלחת הפעולה הובילה להרחבת החוליה. בפברואר 1946 ניסו להטביע ארבע משחתות בחיפה, אך הבריטים חיזקו את ההגנה. נפרסו רשתות במים, הותקנו זרקורים והשתמשו בפצצות עומק נגד צוללים. הלוחמים לא הצליחו להגיע לספינות והסיגו עצמם.
תוכניות נוספות, כגון חבלה במנהרת רכבת לשימוש בריטים, בוטלו מסיבות מדיניות.
כשבריטניה החלה לגרש מעפילים לקפריסין במבצע "איגלו" באוגוסט 1946, החוליה פעלה נגד ספינות הגירוש. הם הדביקו מוקשים על ספינת אה"מ אמפייר ריוול. המוקשים לא פעלו בלילה הראשון, והלוחמים חזרו להדביקם בפעם השנייה. הפיצוץ שנגרם לאחר מכן גרם נזק כבד.
בהמשך הוגברו החיפושים על ידי הבריטים, והחוליה צמצמה את הפעילות והתרכזה בגיוס ובפיתוח אמצעים חדשים להדבקת מוקשים ללא צולל.
עם תפיסת אוניית המעפילים אקסודוס ונסיונות בריטיים לגרש את המעפילים חזרה לגרמניה, הוטל על החוליה לפגוע במשחתת שתוכננה למבצע. הוכן טורפדו מונחה בשם "כריש" (תכנון של עוזי שרון), אך דוד בן־גוריון ביטל את הפעולה מחשש לתוצאות מדיניות.
החוליה תכננה מהלכים בנמלים מחוץ לארץ, כולל ניסיונות בפורט סעיד ובמזח הדלק בחיפה. בחודש מרץ 1947 יצאו צוותים לקפריסין. בן־נון נעצר שם, אך העביר חלק מהתכנונים ליוסל'ה דרור. דרור הצליח להצמיד מוקש לאונייה בריטית, נעצר ונמלט חזרה לישראל אחר כך. חברי החוליה גם הצליחו להטמין מטען על סיפון אה"מ אמפייר לייפגארד; המטען פוצץ ב־23 ביולי 1947 וגרם לנזק רב.
עם קבלת החלטת החלוקה ירדה הצורך בפעולות נגד הבריטים. יוצאי החוליה היו הגרעין ליחידות לחבלה ימית במלחמת העצמאות, ובסופו של דבר הן מוזגו בתחילת 1950 ליצירת שייטת 13, הקומנדו הימי.
החוליה לחבלה ימית הייתה יחידת קומנדו ימי של הפלי"ם. הפלי"ם הייתה היחידה הימית של הפלמ"ח.
לאחר מלחמת העולם השנייה היו יהודים רבים שרצו לעלות לארץ. הבריטים לא אפשרו לכולם. אנשים אלה נקראו מעפילים (עולים בדרך לא חוקית).
בשנת 1945 יוחאי בן-נון ושותפים הקימו את החוליה. הם עלו מספינת דיג לנמל חיפה. שחה אחד הדביק מוקשים (פצצה שמודבקת לספינה). המוקשים טבעו ספינה ופגעו בחברותיה.
החוליה ניסתה שוב לטבוע ספינות בחיפה. הבריטים שיפרו את ההגנה. היו רשתות במים וזרקורים. הלוחמים לא הצליחו להיכנס והסיגו עצמם.
תוכנית נוספת לחבל במסלולי רכבת בוטלה.
כשהבריטים גרשו מעפילים לקפריסין, החוליה פגעה בספינה אה"מ אמפייר ריוול. בתחילה המוקשים לא פעלו, אך בהדבקה חוזרת נגרם נזק כבד.
בפעולות נוספות הם פגעו בסירות בריטיות והטביעו ספינת מחקר של המנדט.
החוליה פעלה גם בקפריסין. יוסל'ה דרור הדביק מוקש על אונייה בריטית, נתפס ונמלט חזרה לישראל. ב־23 ביולי 1947 מטען על אה"מ אמפייר לייפגארד פוצץ ונגרם נזק חזק.
כשהתוכנית לחלוקת הארץ התקבלה, הפסקו הפעולות. אנשי החוליה הקימו אחר כך את הליבה של שייטת 13, יחידת הקומנדו הימי של ישראל.
תגובות גולשים