החלטה 1559 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 1559 של מועצת הביטחון של האומות המאוחדות (מועצת הביטחון, הגוף באו"ם שאחראי על ענייני ביטחון בינלאומי) התקבלה ב־2 בספטמבר 2004. ההחלטה קראה לכבד את עצמאותה של לבנון, לסיום הנוכחות הצבאית הסורית ולפירוק המיליציות (מיליציות, קבוצות חמושות שאינן צבא מדינתי), ובראשן חזבאללה.

המחלוקת התרחבה בין סוריה ונאמניה בלבנון לבין גורמים לבנונים בראשות ראש הממשלה רפיק אל-חרירי. הדרישה להפחית את שליטת סוריה התעצמה אחרי נסיגת צה"ל מלבנון ב־2000. המניע המיידי היה שינוי בחוקה ב־2004 שהאריך את כהונת הנשיא אמיל לחוד, צעד שנתפס כמאולץ על ידי סוריה.

ההחלטה יזמו ארצות הברית וצרפת. לצרפת יש היסטוריה של מעורבות בלבנון, והארצות הברית ראתה את סוריה כמשטר אנטי־דמוקרטי ומעורב בעקיפין בעניינים באזור, כולל בעיראק.

הטקסט קרא: לכבד את ריבונות לבנון ולסמכות ממשלתה; לכל הכוחות הזרים להסתלק; ולפירוק כל המיליציות בלבנון. ההחלטה לא זיהתה בשמה את סוריה או את חזבאללה, אך ההבנה המקובלת היא שהיא התייחסה אליהם.

בהצבעה במועצת הביטחון הצביעו בעד תשע מדינות. שש מדינות נמנעו, וביניהן סין ורוסיה.

סוריה השמיטה מצעד משמעותי עד לחיסולו של רפיק אל-חרירי ב־14 בפברואר 2005. אחרי הרצח גבר הלחץ הבין־לאומי, והתרחשו הפגנות ענק בלבנון שנקראו "מהפכת הארזים". ב־3 במרץ 2005 הודיע נשיא סוריה בשאר אל-אסד על כוונה להחזיר את הכוחות. כ־14,000 חיילים נסוגו בתוך כשבעה שבועות, והחייל הסורי האחרון עזב ב־26 באפריל 2005, לאחר נוכחות בת 29 שנים שתחילתה ב־1976.

בסיום הנסיגה הועברו בסיסים ומתקנים סוריים לשלטון לבנון. עם זאת, ממשלת לבנון לא פיתחה את פירוק נשקם של הארגונים הפרו־סוריים, ובהם חזבאללה, ונשארה מפרה בפועל של חלק מהקריאות בהחלטה.

ב־12 ביולי 2006 חטיפת חיילים ישראלים על ידי חזבאללה ושיגור רקטות הובילו למלחמת לבנון השנייה. ישראל דרשה יישום של ההחלטה כתנאי להפסקת אש באזור.

החלטה 1559 של מועצת הביטחון (הגוף באו"ם שמחליט על ביטחון) אושרה ב־2004. היא קראה לכבד את עצמאות לבנון. היא ביקשה שסורים ייסוגו ושהמיליציות (קבוצות חמושות שאינן צבא) יתפרקו. חזבאללה הוזכר בעקיפין.

במשך שנים הייתה לסוריה השפעה גדולה בלבנון. מנהיגים לבנונים רצו פחות שליטה זרה. ב־2004 שינו את חוקי הבחירה כדי להאריך את תקופת הנשיא אמיל לחוד, צעד שנתפש כשקשור בסוריה. ארצות הברית וצרפת הובילו את המהלך לאשר את ההחלטה.

ההחלטה קראה: לכבד את ריבונות לבנון; שכל הכוחות הזרים יעזבו; וכל המיליציות יתפרקו. לא נכתבו שמות במפורש, אבל התכוונו בעיקר לסוריה ולחזבאללה.

ב־2005 רפיק אל-חרירי נרצח. זה גרם למחאות גדולות שנקראו "מהפכת הארזים". ב־מרץ־אפריל 2005 הודיעה סוריה שתסיג את כוחותיה. כ־14,000 חיילים חזרו הביתה, והחייל האחרון עזב ב־26 באפריל 2005. לבנון לא פירקה את ארגוני הנשק שלה, כולל חזבאללה. ב־2006 אירע עימות גדול בין ישראל לחזבאללה, וישראל דרשה ליישם את החלטת האו"ם להפסקת האש.