הטבלה המחזורית

הטבלה המחזורית, שנקראת גם טבלת מנדלייב, מסדרת את היסודות לפי המספר האטומי שלהם.
המספר האטומי הוא מספר הפרוטונים בגרעין של אטום. הפרוטונים קובעים את סוג היסוד.
לאטומים מאותו יסוד יכולים להיות מספר שונה של נייטרונים. אלה נקראים איזוטופים, אותה כימיה, מסה שונה.
המסה האטומית נמדדת ביחידות מסה אטומית (u) והיא בקירוב סכום הפרוטונים והנייטרונים. המסה האטומית היחסית משקללת את האיזוטופים כפי שהם בטבע. המסה המולרית בגרמים שווה למספר זה לפי הגדרות הכימיה.
האלקטרונים מסודרים בקליפות אנרגיה מסומנות 1, 7. בתוך קליפה יש אורביטלים, שהם אזורים שבהם האלקטרונים נוטים להימצא. האורביטלים מסומנים s, p, d, f. סדר האנרגיה הכללי הוא s הכי נמוך, אחריו p ואז d ו־f.
כל אורביטל יכול להכיל מספר מקסימלי של אלקטרונים: s, 2, p, 6, d, 10, f, 14. זה משפיע על צורת הטבלה: היסודות מחולקים לבלוקים בהתאם לאורביטל שבו מתמלאים האלקטרונים שלהם.
בלוק s כולל את שני היסודות הראשונים בכל שורה. בלוק p כולל שש הטורים האחרונים (13, 18). בלוק d קשור למתכות המעבר; בלוק f כולל את הלנתנידים והאקטינידים.
אחת החלוקות החשובות של הטבלה היא חיבור בין קבוצות שונות של יסודות לפי תכונותיהם. הטבלה משקפת את הדמיון בכימיה בין היסודות באותה קבוצה.
הסידור בטבלה משקף את הקונפיגורציה האלקטרונית, איך האלקטרונים מסודרים סביב הגרעין, ולכן גם את התכונות הכימיות של היסודות. זה מה שמייצר מחזורים של דפוסי התנהגות כימיים.
לטבלת מנדלייב יש גם חסרונות. קשה לתאר חלק מתכונות מתכות המעבר, ולכן לעתים מפלחים אותם כנספח. גם מיקום המימן שנראה יוצא דופן הוא בעיה משתנה במספר גרסאות.
יש סידורים אחרים לטבלה, אך טבלת מנדלייב נחשבת המוצלחת ביותר מבחינת תחזיות.
לפני מנדלייב היו רעיונות אחרים. ב־1865 כימאי בשם ג'ון ניולנדס הציע סדר לפי משקל אטומי וקרא לזה "חוק האוקטבות". ב־1869 דמיטרי מנדלייב פרסם את הטבלה שלו. הוא זיהה מחזוריות בתכונות היסודות כשהם מסודרים מהקל לכבד.
מנדלייב השתמש בטבלה גם לניבוי יסודות שלא היו ידועים אז. בין היסודות שצפו היו סקנדיום, גליום וגרמניום. התחזיות שלו התאימו בדיוק רב למקומות ולתכונות שנמצאו אחר כך.
הטבלה המחזורית השפיעה מעבר לכימיה. היא שימשה השראה לייצוגים וסידורים בתחומים שונים, כמו עיצוב פונטים.

הטבלה המחזורית מסדרת את היסודות לפי מספר הפרוטונים שלהם.
מספר אטומי הוא מספר הפרוטונים. פרוטון הוא חלק קטן בגרעין.
איזוטופים הם אטומים מאותו יסוד עם נויטרונים שונים. הם דומים בכימיה.
המסה האטומית היא משקל של אטום. היא קרובה לסכום הפרוטונים והנויטרונים.
אלקטרונים הם חלקים זעירים סביב הגרעין. הם יושבים בקליפות ושבכל קליפה יש אורביטלים.
אורביטלים מסומנים s, p, d, f. s יכול להכיל 2 אלקטרונים, p עד 6, d עד 10, f עד 14.
הטבלה מחולקת לבלוקים לפי האורביטל שבו האלקטרון האחרון נמצא.
אפשר לחלק את היסודות לקבוצות לפי התכונות שלהם.
הטבלה מראה דפוסים חוזרים של תכונות כימיות. זה קשור לסידור האלקטרונים.
לפני מנדלייב ניסו לסדר יסודות בדרכים שונות. ב־1869 מנדלייב הציע את הטבלה שנושאת את שמו.
הוא חזה כמה יסודות שלא היו ידועים אז. דוגמה לכך: גליום וגרמניום נמצאו אחר כך והשתלבו בטבלה.
אנשים משתמשים ברעיון של הטבלה גם בתחומים אחרים, לא רק בכימיה.