הטיה בתקשורת (Media Bias) היא מצב שבו החדשות לא מוצגות באופן אובייקטיבי. זה יכול להתרחש בהדגשה של אירועים מסוימים, בהעלמה של אחרים, או אפילו בשיבוש עובדות. ההטיה יכולה להיות מכוונת כדי לקדם אידאולוגיה או אינטרסים, או בלתי מודעת בגלל האמונות והדעות של העיתונאי.
הטיה פוליטית מעבירה את העיתונאי מתפקיד של דיווח ניטרלי לתפקיד של מי שמשפיע על דעת הקהל. במדורי דעות וכותרות יש מקום לעמדות אישיות, אך הבעיה נעשית כאשר השקפות עולם חודרות למדורי חדשות ופרשנות ומשנות את הדיווח העובדתי. דרכי הטיה כוללות העלמת ידיעות, ניסוח מנח偏, הצגת מקורות לא רלוונטיים כסמכות, ושימוש בתמונות מחמיאות או פוגעניות.
הטיה יכולה לנבוע משוחד כלכלי או פוליטי. במקרים קיצוניים המשטר משתלט על המדיה והופך אותה לתעמולה. גם קשרים בין כלי תקשורת לאילי הון או מפרסמים עלולים לגרום לדיווח מקל או מקודם. דוגמאות היסטוריות כוללות מקרים של שוחד או אירוח משפיע על סיקור תקשורתי.
לעיתים מוסתרים פרטים מטעמי ביטחון לאומי או כדי למנוע בהלה בציבור. בישראל ישנם כללים פורמליים (כמו צנזורה צבאית) והסכמות בין עיתונאים לממשלה. לעתים ההסתרה מוצדקת; לפעמים מתבררת כרשלנות או מניפולציה.
הטיות יכולות להתבטא בשפה, בכותרות, בבחירת מקורות, במיקום הידיעות בדף, בבחירת תמונות ובשימוש בסמכויות לא רלוונטיות. גם בחירת נושאים שמקבלים אזכור תדיר או הזנחה של נושאים מסוימים היא צורת הטיה.
יש טענות דדיות: ימין טוען שרוב המדיה נוטה לשמאל, והשמאל טוען שהמדיה מגויסת ברגעי משבר. חלקים בציבור הקימו כלי תקשורת חלופיים כשחשו הדרה. סקרים הראו שמדיה נתפסה בעיני הציבור כמוטה שמאלה על ידי אחוז גדול מהנשאלים, בעוד שאחרים מצביעים על כלי תקשורת ברורים בעלי זהות ימנית.
קיימות טענות ספציפיות לגבי סיקור פוליטיקאים ואירועים כמו תוכנית ההתנתקות או פרשיות של ראשי ממשלה. לעתים נראה שהסיקור השתנה עם הזמן לפי השיקולים הפוליטיים או המסחריים של כלי התקשורת. גם כלי תקשורת נתבעו ונחקרו בטענות על הסתרת אינטרסים או הסדרים עם פקידים.
המונח "תשקורת" (שילוב המילה "תקשורת" עם משמעות של הטיה) נולד בקרב הימין והדתיים כדי לתאר חוסר אובייקטיביות. המונח משמש גם היום כדי להקליט תחושת עוינות כלפי המדיה.
קיים גם טיעון שאמצעי התקשורת משרתים אינטרסים כלכליים של בעלי ההון. פרסום ותמיכה במדיניות כלכלית מסוימת יכולים לנבוע מאינטרסים של הבעלים והמשקיעים.
עיתונים ותחנות של מגזרים חברתיים או דתיים נוטים לשמר קו תומך בתפיסות המגזר שלהם. בעיתונים חרדיים ודתיים הביקורת העצמית לרוב מצומצמת.
במקרים רבים במדינות ערב התקשורת ממוסדת ומוגבלת בחופש הביטוי. הדיווחים לרוב משקפים עמדות לאומיות של המשטר ולעיתים כוללים עוינות כלפי ישראל.
יש הטענות שכלי תקשורת בינלאומיים מדווחים באופן מוטה בצדדים שונים של הסכסוך. לדוגמה, פרשנויות ותמונות שנבחרו עשויות להציג גרסאות מסוימות בצורה בולטת. חלק מהמקרים גרמו לביקורת על דיווח שגוי או עריכה מכוונת.
בחלק מהתקשורת האמריקנית יש ייצוג מפורש של עמדות פוליטיות. אחרי אירועים מרכזיים (למשל 11 בספטמבר) הופגנה פטריוטיות חזקה. רשתות כמו FOX מקושרות לרוב עם קו שמרן, בעוד שגופי תקשורת אחרים נתפסים כליברליים. בשנים האחרונות נרשמו שינויים בדפוסי הסיקור ובאופן שבו עורכים מתייחסים למועמדים פוליטיים.
גישה ביקורתית טוענת כי ניטרליות מוחלטת אינה אפשרית. בחירת הנושאים, המיקום והניסוח כבר מהווים החלטות סובייקטיביות. גם שפה שנראית נייטרלית תלויה בהקשר התרבותי והפוליטי.
בסך הכול, הטיה בתקשורת נוצרת ממגוון גורמים: אידיאולוגיה, אינטרסים כלכליים, קשרים אישיים, ולחצים ביטחוניים. ההכרה בצורות ההטיה עוזרת לקרוא ביקורתית את החדשות ולחפש מקורות שונים.
הטיה בתקשורת פירושה שהחדשות מוצגות לא הוגן. זה קורה כשמבליטים משהו ולא מדברים על משהו אחר.
לפעמים זה מכוון. אנשים רוצים לקדם דעה או כסף. לפעמים זה קורה בלי כוונה, כי העיתונאי חושב בצורה מסוימת.
מעלימים פרטים, בוחרים תמונה שמשפיעה על הרגשות, או מציגים מקורות שלא רלוונטיים. גם המקום של הידיעה בעיתון חשוב.
יש מי אומר שהתקשורת בישראל נוטה לשמאל. אחרים אומרים שהתקשורת נוטה לימין. חלק מהמדינות שולטות בתקשורת, וזה משנה את הדיווח.
לפעמים מסתירים חדשות מטעמי ביטחון. לפעמים כלי תקשורת משרתים אנשים עשירים. לכן חשוב לקרוא חדשות ממקומות שונים ולחשוב בעצמך.
תגובות גולשים