זכויות האדם בסין

מצב זכויות האדם ברפובליקה העממית של סין נחשב לבעייתי בעיני מדינות דמוקרטיות וארגוני זכויות אדם. דו"חות של משרד המדינה האמריקני, אמנסטי אינטרנשיונל, Human Rights Watch, דו"ח קילגור-מטאס וספרו של איתן גוטמן תיעדו הפרות רבות.

אירועים בולטים כוללים את הקפיצה הגדולה קדימה, שלה יחסרו בין 15 ל-25 מיליון אנשים ברעב; מהפיכת התרבות, שבה נהרגו מיליונים; ואת טבח טיין-אן-מן ב-1989, שעלו בו דיווחים על אלפי הרוגים ופצועים. דיכוי מתרגלי פאלון גונג תועד, וכמו כן יש טענות על קצירת איברים מאסירים. בנוסף קיימים דיווחים על מעצר המוני של אויגורים במחוז שינג'יאנג, כולל חוסר יכולת לראות את משפחה ולתרגל את שפתם ודתם.

ההאשמות כוללות: הגבלות משפטיות, צנזורה, מעצרים כלליים של מתנגדים פוליטיים, פיקוח טכנולוגי נרחב ועונשי מוות רבים.

השופטים ממונים על ידי המפלגה ואין למערכת תקציב עצמאי. מצב זה יצר שחיתות והגבלת עצמאות בתי המשפט.

קיימת צנזורה רחבה על עיתונות ואינטרנט. אתרים נחסמים לעיתים, ובכלל זה ויקיפדיה בשפות מסוימות. החוק אוסר על תמיכה בעצמאות של אזורים כמו טיבט. המדינה שולטת בחומרי תעמולה ובהסדרים עם כלי תקשורת מרכזיים.

בנוסף יש מעקב טכנולוגי נרחב, במיוחד בשינג'יאנג: מצלמות זיהוי פנים, סריקות טלפונים ורישום ביומטרי. מחקרים דיווחו גם על פריסת מערכות ריגול בערים נוספות מחוץ לשינג'יאנג.

ב־1958 הונהגה מערכת רישום־מגורים (hukou), שאילצה אזרחים לקבל אישורים כדי לעבור מאזור כפרי לעירוני. במקביל נקבעו כללים מיוחדים להונג קונג ומקאו.

מתנגדי משטר נעצרים לעתים ללא משפט. חופש ההתאספות וההתאגדות מוגבל. הדיכוי בטיין-אן-מן הוא דוגמה בולטת. פעילים כמו ליו שיאובו וחותמים על צ'רטר 08 זוהו ונעצרו. עורכי דין לזכויות אדם, לדוגמה גאו ג'י-שנג, נתקלים בהחלטות הרדיפה.

דו"חות בינלאומיים טוענים שסין מתעלמת מכללי המשפט הבינלאומי ביחס לזכויות אדם. ב־2004 הוכנסה לחוקה פסקה על "כיבוד זכויות האדם", אך השלטון המשיך להגביל חירויות אזרחיות רבות.

הממשלה טוענת שיש שיפור בזכויות האדם, במיוחד בכלכלה ובבריאות. היא מכחישה חלק מההאשמות, כולל קצירת איברים, ולא אפשרה לחוקרים גישה חופשית. השלטון גם מציין שנדרש שינוי מבפנים דרך המפלגה הקומוניסטית.

בנוסף, ענישה חמורה נפוצה: בין 1990 ל-2001 דווח על לפחות 20,000 הוצאות להורג, ובשנת 2007 לפחות 470 הוצאות להורג. עונש המוות יכול לחול על כ־60 עבירות שונות, כולל סמים ושוחד. בית דין עצמאי שקיבל עדויות קבע כי קיימת קצירת איברים מאסירים למטרות מסחר.

מקומות שונים בעולם טוענים שלבסין יש בעיות בזכויות האדם. ארגונים גדולים דיווחו על מקרים קשים.

יש כמה מקרים חשובים שקרו בסין. בשנות ה־50 וה־60 היו רעבים רבים שמתו. במהפיכת התרבות נהרגו אנשים רבים. ב־1989 התקיימו הפגנות בכיכר טיין-אן-מן. לדיווחים רבים היו אנשים נפגעים.

המדובר בחסימת דיבור, מעצרים פוליטיים, פיקוח חזק ועונשים חמורים.

השופטים עובדים לפי ההנחיות של המפלגה. הם לא תמיד פועלים באופן עצמאי.

הממשלה חוסמת ותפעל ברשת האינטרנט. אתרים רבים נחסמים. גם העיתונות נמצאת תחת פיקוח.

בשינג'יאנג יש מצלמות והרבה מעקב אחר האנשים שם. יש דיווחים על בני מיעוטים שנכלאו במחנות בלי משפט. מחנה הוא מקום שבו סוגרים אנשים בלי משפט או הסבר מתאים.

בסין יש מערכת רישום שנקראת hukou. המערכת קבעה איפה אנשים יכולים לגור ולעבוד.

מתנגדים לשלטון נעצרים לפעמים. אנשים כמו ליו שיאובו נעצרו אחרי שדרשו חופש ביטוי.

הממשלה אומרת שהחיים השתפרו בפן הכלכלי והבריאותי. היא גם מכחישה חלק מההאשמות ומבקשת שהשינויים יגיעו דרך המפלגה.