הטיעון האונטולוגי הוא טיעון לוגי שנועד להוכיח את קיומו של אלוהים. "אפריורי" פירושו טיעון שמבוסס על חשיבה והגדרות, לא על ניסוי.
טיעון זה הוצג לראשונה על ידי אנסלם מהמאה ה־11. מאז עלו מתנגדים ותומכים חשובים, כמו דקארט, קאנט, אקווינס ופלנטינגה. במאה ה־20 הוצעו גרסאות מודרניות המשתמשות בלוגיקה מודאלית (לוגיקה שעוסקת ב"עולמות אפשריים", כלומר דרכים שונות שבהן דברים יכלו להתקיים).
אנסלם טען: אם אפשר להעלות בדעתנו ישות שהיא הגדולה מכל, אז היא חייבת להיות גם במציאות. הוא הניח שאם ישות קיימת גם במחשבה וגם במציאות, הרי היא גדולה יותר מאשר ישות שקיימת רק במחשבה. מכאן הסיק שאם אלוהים הוא הישות הגדולה ביותר שאפשר לדמיין, הוא חייב להימצא במציאות.
נוספו התנגדויות חזקות. גואנילו הציע את "אי גואנילו", דמיין אי הגדול מכל, לפי הטיעון הוא אמור להתקיים, אך ברור שאין כזה אי. הטיעון מראה שהשיטה עלולה להוליד מסקנות אבסורדיות.
תומאס אקווינס טען שהמילה "אלוהים" מובנת שונה אצל אנשים ולכן ההוכחה לא אוניברסלית. קאנט אמר שקיום אינו "תכונה" שניתן להוסיף כדי לשפר דבר; לכן אי אפשר להפוך קיום לתכונה שמגבירה את הגדולה.
ביקורת לוגית נוספת היא מעגליות: הטיעון מניח בהתחלה שאלוהים הוא הישות בעלת התכונות המקסימליות. כדי להקצות תכונות לאובייקט צריך להניח שהוא קיים, ולכן ההוכחה עלולה להיות מעגלית.
פילוסופים כמו נורמן מלקולם ואלווין פלנטינגה ניסו לתקן את הטיעון באמצעות לוגיקה מודאלית. מלקולם טען שאם קיימת ישות נצחית אפשרית בעולם אחד, אז היא קיימת בכל עולם אפשרי. פלנטינגה השתמש בהנחה S5 של הלוגיקה המודלית (כללים על אפשרות והכרח) כדי לטעון שקיום ישות מושלמת אפשרי ולכן הכרחי.
גם גרסאות אלו זוכות לביקורת. הן תלויות בהנחות מוקדמות שקשה להוכיח, ולפעמים נשמעות מעגליות גם כן. ניתוחים מודרניים מראים שאי־אפשר לקבל את ההוכחה ללא ויתור על הנחות חשובות.
הטיעון האונטולוגי מעורר דיון חשוב על מהי הוכחה, מהי הגדרה ומה הקשר בין מושגים למציאות. למרות שגרסאותיו פיתחו את הלוגיקה, מרבית הפילוסופים רואים בו בעיות לוגיות ואתיות שנשארות פתוחות.
זהו טיעון שמנסה להראות שאלוהים קיים בעזרת חשיבה בלבד. "אפריורי" אומר שהטיעון מבוסס על רעיונות, לא על ניסויים.
האיש שהציע את הרעיון הוא אנסלם, לפני הרבה שנים. מאז אנשים אמרו כן וגם אמרו לא.
אנסלם אמר: אם אפשר להעלות בדעתנו ישות שהיא הכי גדולה, אז היא חייבת גם להיות אמיתית. הוא חשב שישות שקיימת במציאות גדולה יותר מישות שקיימת רק במחשבה.
גואנילו אמר: אפשר לדמיין אי הגדול מכל האיים. לפי אותו רעיון, אי כזה היה צריך להתקיים, אבל ברור שלא. זה מראה שהרעיון עלול להוליד מסקנות לא נכונות.
קאנט טען שקיום אינו תכונה כמו צבע או חכמה. לכן אי אפשר פשוט להוסיף לקיום כדי להפוך משהו לגדול יותר.
פילוסופים כמו פלנטינגה ניסו להשתמש ברעיונות של "עולמות אפשריים". הכוונה: לחשוב על דרכים מיוחדות שבהן העולם יכול להיות. הם טענו שאם אפשרי שבעולם כזה ישות מושלמת קיימת, אז היא קיימת בכל הדרכים.
=למה חשוב לדעת את זה?
הטיעון מראה איך חשיבה והגדרות יכולות להוביל למסקנות גדולות. יש הרבה דעות עליו, ולכן הוא נשאר נושא מעניין בפילוסופיה.
תגובות גולשים