טרנסצנדנטיות

טרנסצנדנטיות היא רעיון דתי ופילוסופי שמשמעותו שקיים משהו מעבר לעולם החומרי ולניסיון האנושי. זהו רעיון שמבחין בין מה שנמצא בתוך העולם (אימננטיות) לבין מה שמעבר לו. לפעמים התפיסה אומרת שאלוהים גם בתוך היקום וגם מעבר לו בו‑זמנית, כפי שמופיע בקבלה ובספר הזוהר: מצד אחד "ממלא כל עלמין" ומצד שני "סובב כל עלמין".

הדיון על האם בני אדם יכולים לחוות ישות טרנסצנדנטית מתחלק. יש שאומרים שאם הבורא הוא מעבר לתפיסתנו, אי אפשר לדבר על "חוויה דתית" כרגש או תופעה פנימית, אלא רק על קיום מצוות. אחרים טוענים שאפילו ההבנה שהבורא מעבר להכרה היא סוג של חוויה דתית. ברוב המסורות היהודיות מקבלים שבני אדם תופסים רק את השפעותיו של הבורא, ולא את מהותו הישירה, כפי שמשתקף בפסוקים מספר שמות.

עמנואל קאנט הפריד בין רעיון של "טרנסצנדנטי" כמשהו שמעבר לניסיון לבין "טרנסצנדנטלי", התנאים שקודמים ומאפשרים ניסיון. קאנט טען שאפשר לחקור את המבנים שמייצרים את ההכרה שלנו, ולא רק את הדברים שמחוץ לניסיון. כך נוצר מושג אידיאליזם טרנסצנדנטלי: חקירה של התנאים המקדימים של הידע.

ביהדות התיאולוגיה מדגישה את פשטות האל ואת תכונותיו המסורתיות, כמו כל‑יודע וכל‑יכול. בקבלה האל מתואר כ"אין סוף", והבריאה מוסברת בתהליך של סינון (״שבירת הכלים״). לפי הקבלה, כדי שהעולם יתמוך ביצירה, אור האלוהי הצטמצם. חלק מהעולמי חומרי מלא בניצוצות אלוהיים שמוטמעים בו; קיום מצוות משחרר ניצוצות אלה ומתקן את העולם.

נצרות מדגישה שהאל מתעלה על כל הבריאה, אך גם נוכח בה. תומאס אקווינס כתב שאנו יכולים להבין מה האל "אינו" ולא מהו במלואו. תחושת הקודש וההתעלות שולטת בליטורגיה הנוצרית.

באיסלם עומדת לדעתי האחדות (טאוויד): אללה אחד וייחודי. הקוראן משתמש בשמות רבים (99 שמות) כדי לתאר היבטים שונים של טבעו האלוהי. השמות מזכירים גם את הנוכחות של האל בתוך העולם וגם את הטרנסצנדנטיות שלו.

בהאיות מגדירה את האל כלא‑נגיש במישרין אך מודע לעולמו. האל אינו ניתן להבנה מלאה, והוא מביע את רצונו דרך שליחים רוחניים.

בבודהיזם יש ייצוג של התעלות בממלכות חסרות צורה. מושגים אלה נתפסים שם כזמניים, ולא כפתרון קבוע למחזור הלידה‑ומוות (סמסרה).

בהינדואיזם התעלות מובנת כרמה רוחנית שניתן להגיע אליה באמצעות יוגה. יש גם דעות שונות: חלק רואות את האל כבלתי‑מתואר (ללא תכונות), וחלק רואות בו אל אישי עם תכונות, כמו וישנו או שיווה.

בסיקהיזם האל נקרא וואהגורו או איק אונקר. הוא אחד ובלתי‑מדובב, נמצא בכל מקום, וללא דימוי אנושי. המסורת הסיקית מדגישה שוויון בין בני אדם מול האל.

בתרבות המודרנית עלו טענות על "מוות האל" כתיאור של אובדן תחושת הקודש. תאולוגים כמו גבריאל והניאן ותומס אלטיזר ניסחו רעיונות חדשים, ולצדם הובאה גם ביקורת שטענה שיש לשמר את השילוב בין התעלות לאימננטיות.

טרנסצנדנטיות היא רעיון שאומר שקיים משהו מעבר לעולם החומרי. (חומרי = דברים שנראים ומוחשים.)

יש דתות שחושבות שהאל גם בתוך העולם וגם מעבר לו. בדת היהודית, למשל, אומרים שאלוהים "ממלא כל עלמין" אבל גם "סובב כל עלמין".

בקבלה אומרים שהאל הוא "אין סוף". (אין סוף = משהו גדול שאי אפשר להבין במלואו.) לפי הסיפור הקבלי, כדי להיווצר עולם, האור האלוהי הוצנע קצת. בתוך העולם שלנו יש "ניצוצות" אלוהים. קיום מצוות עוזר לשחרר את הניצוצות האלה.

בנצרות אומרים שהאל גדול מאוד ונמצא גם מחוץ וגם בתוך העולם. אנשים משתמשים במילים ובליטורגיה כדי להרגיש קודש.

באיסלאם מדברים על אחדות האל, "טאוויד". יש שמות רבים לאל, שמראים תכונות שונות שלו.

בבודהיזם יש רעיונות על מצבים רוחניים גבוהים. בהינדואיזם התעלות היא מצב רוחני שמגיעים אליו בתרגול כמו יוגה. בסיקהיזם קוראים לאל "וואהגורו" או "איק אונקר". הם אומרים שהאל אחד ונמצא בכל מקום.

יש שאומרים שבחברה המודרנית רבים מרגישים פחות קודש. חלק מהתאולוגים כתבו על כך, ואחרים ביקרו אותם. זה דיון על איך לבטא אמונה בעולם של היום.