הצבא הצלבני בארץ ישראל כלל שני חלקים עיקריים: צבא הממלכה ומסדרים צבאיים. לפי המקורות היו בכוח הממלכתי כ-600, 700 אבירים ו־5,000 סרז'נטים (חיילים פשוטים). גם כח המסדרים הוערך בדומה. הפרנקים הסתמכו גם על עולים ומסעי צלב שהביאו אבירים, כספים ושכירי חרב.
הטקטיקה הגדולה התבססה על שיתוף פעולה בין אבירים (פרשים כבדי שריון) לבין חיל רגלים וקשתים רגלים. זה היה שונה מאירופה, שם האבירים נהגו לתקוף לבד. כאן המוסלמים השתמשו בעיקר בקשתים, רבים מהם רכובים על סוסים. הקשתים הרכובים פגעו בעיקר בסוסים של האבירים, וכשהסוס נפגע נחלש האפקט של האביר בשדה הקרב.
הצלבנים ניסו לענות לאיום על ידי גיוס פרשים קלים ששמו טורקופולים (פרשים מהסוג הקל) וכן גיוס קשתים רגלים. רבים מהקשתים הפרנקים השתמשו בקשת מוצלבת (קשת חצייה, crossbow), היא ארוכה וחזקה יותר לטווחים בהם פועלים נגד שריון.
בקרב הצבא לעיתים נעמד במבנה ריבועי: האבירים במרכז, הקשתים בחוץ, כדי להרחיק קשתים רכובים ולשמור על ההסתערות.
ההסתערות של הפרשים הכבדים הייתה נשק מרכזי. אבירים מסודרים בטריז דהרו אל עבר נקודת תורפה של האויב. לפעמים הסתערות מוצלחת אחת הספיקה לשבור את המבנה היריב. המוסלמים ניסו לשבור את ההסתערות בירי קשת או פתיחת שורות, פעולה שקשה לבצע בלי תיאום ומערכת פיקוד חזקה.
האסטרטגיה הצלבנית הושפעה ממספר קטן של אוכלוסייה וצבא. לפי הערכות לא עלה מספר הצלבנים בארץ על כ־150,000. גם בגיוס מלא במקרים מסוימים השתתפו רק אלפים בודדים, למשל בכ־12,000 בקרב קרני חיטין. לכן הצלבנים בנו מבצרים גדולים ומבצרים קטנים בשטחים אסטרטגיים. מבצרים גדולים שימשו גם כמוקדי שלטון והגנה, ומבצרים קטנים שמרו דרכים ומנעו מארבים לפגוע בכוחות קטנים.
לעתים בוצעו גם ביצורים בתוך ערים: חומה חיצונית וכן מבצר פנימי שבו יכלו אנשי העיר ומגיני העיר להסתתר אם נפרצה החומה החיצונית.
הצבא הצלבני בארץ כלל אבירים וחיילים רגליים. אבירים הם לוחמים על סוסים. סרז'נטים הם חיילים פשוטים. היו בערך 600, 700 אבירים וכ־5,000 חיילים רגליים.
הצלבנים שילבו בין אבירים לקשתים רגלים. קשתים הם לוחמים שיורים בחצים. המוסלמים השתמשו הרבה בקשתים רכובים. הם יכלו לפגוע בסוסים ולהוריד את האבירים מהסוסים.
הפתרון היה להביא פרשים קלים שנקראו טורקופולים, ואקסת קשתים רגלים עם קשת מוצלבת. קשת מוצלבת היא קשת חזקה שנורה מטווחים ארוכים.
האבירים הסתערו במהירות על הסוסים. לעיתים הסתערות אחת שברה את שורות האויב. היריבים ניסו לעצור את זה בירי חיצים או על ידי פתיחת שורות.
הצלבנים היו מעטים יחסית, אולי עד כ־150,000 תושבים בסך הכל. לכן הם בנו מבצרים גדולים ששמרו על גבולות. היו גם מבצרים קטנים ששמרו על דרכים ועזרו לכוחות לעבור בבטחה. בערים לעיתים הקימו מבצר פנימי שבו יכלו להסתתר אם הייתה סכנה.
תגובות גולשים