היהדות במוזיקה (בגרמנית: Das Judenthum in der Musik) הוא המאמר האנטישמי המרכזי שפרסם מלחין האופרה הגרמני ריכרד וגנר. אנטישמי, כלומר בעל דעות עוינות או דעות קדומות נגד יהודים. המאמר נדפס לראשונה ב-1850 בכתב העת Neue Zeitschrift für Musik מלייפציג, בזמן שוגנר שהה בזיריך בשווייץ. הוא הופיע תחת שם עט, K. Freigedenk, במחשבה שאולי וגנר הסתיר את זהותו כי היה בגלות אחרי המרד בדרזדן ב-1849. המאמר פורסם בשני חלקים בתחילת ספטמבר 1850.
ו|גנר טען שהיהודים הם "תופעת טבע חריגה" ושאינם מסוגלים לבטא רגשות אמיתיים במוזיקה. הוא תיאר את דיבורם כשונה ושגם המוזיקה של מלחינים ממוצא יהודי, כמו פליקס מנדלסון וג'אקומו מאיירבר, היא שטחית ורגישה מדי. מבחינתו רק מי שמתנתק מהשורשים היהודיים יכול ליצור מוזיקה אמתית.
ו|גנר השתמש בטענות על הבדל ב"דם" ועל אופי גזעי כדי להסביר את חוסר התאמתם לתרבות המוזיקלית האירופית. הוא האשים את חלק מהמלחינים היהודיים בהעתקה שטחית של אלמנטים דתיים מבית הכנסת.
ו|בעודו מתנגד להשפעה היהודית, וגנר דגל בהטמעת היהודים בתרבות הגרמנית, תהליך שנקרא תבוללות, כלומר השתלבות ושילוב בזהות המקומית. חוקרים אומרים שעמדות אלה השפיעו על רעיונות אנטישמיים מאוחר יותר, ואולם יש להבחין שבניגוד לנאצים הוא לא קרא להשמדה אלא להיעלם זהותית או להמיר דת.
ו|בסיום המאמר השתמש וגנר במושג הגרמני "Untergang" שהיסטוריונים פירשו בצורות שונות. למונח זה יש מספר פרשנויות בשפה הגרמנית וזה עורר דיון רב.
ו|כאשר וגנר פרסם שוב את המאמר בחתימתו ב-1869, נוצר גל מחאה גדול. גילוותו כמתחבר גררה כ-170 מחאות ותקיפות בדפוס. מספר מאמרים נגדיים פורסמו אז, והפרסום חיזק את הוויכוח סביב אופרותיו והופעותיו, כולל בעת הצגת "אמני השירה מנירנברג".
היהדות במוזיקה הוא מאמר שכתב המלחין ריכרד וגנר. המאמר יצא לראשונה ב-1850. אנטישמי פירושו: רעיונות שמביעה שנאה כלפי יהודים.
ו|וגנר אמר שהיהודים שונים וגם שלא טובים בביטוי רגשות במוזיקה. הוא ביקר מוזיקה של כמה מלחינים יהודים וטען שהיא שטחית.
ו|וגנר דיבר על הבדלים ב"דם" ובאופי. הוא אמר שלפעמים המוזיקה שהם עושים נראית לו מושפעת מטקסי בית הכנסת.
ו|ו|גנר חשב שהפתרון הוא שתהיה השתלבות בתרבות הגרמנית. המילה תבוללות, פירושה שמישהי משתלב במקום חדש ומאבד חלק מהזהות המקורית.
ו|בסוף המאמר השתמש וגנר במילה גרמנית, Untergang. המלה הזאת יכולה להתפרש בכמה דרכים.
ו|כשהמגזין פרסם את המאמר שוב ב-1869 וגנר חשף שהוא כתב אותו, התפרצו מחאות רבות. כ-170 אנשים הגיבו בזעם בעיתונים. היו גם מאמרים שכתבו נגדו. האמור השפיע על הדיון סביב האופרות שלו, כמו "אמני השירה מנירנברג".
תגובות גולשים