מלחמת העולם השנייה החלה ב-1 בספטמבר 1939. היישוב היהודי בארץ ישראל, שנמצא אז תחת שלטון בריטי, תמך בבעלות הברית ונחשב אויב לגרמניה הנאצית. רבים ראו בגרמניה סכנה לעם היהודי. דוד בן-גוריון קרא לעזור לבריטים ולהמשיך להתנגד למדיניות ה"ספר הלבן" (מסמך בריטי שהגבילו את עליית היהודים). בעקבות הידיעות על השואה התגבר הרצון להילחם ולהציל.
היישוב התגייס באופן נרחב. כ-38,000 יהודים שירתו בצבא הבריטי, מתוך אוכלוסייה של כ-431,000. עוד בתחילת המלחמה התייצבו למפקד כ-40,000 צעירים שהיו מוכנים להתגייס תחת דגל עברי. משה שרת (אז שרתוק) קידם את רעיון הגיוס ההמוני.
הממשל הבריטי חשש מגיוס יחידות עבריות הומוגניות, והעדיף גיוס למקצועות כמו הנדסה, תחזוקה, הובלה ורפואה. חלק מהמתנדבים נמשכו ממניעים כלכליים, עבודה וביטחון פרנסה, וחלקם רצו להילחם בנאצים ולקדם ניסיון להקים צבא עברי בעתיד.
היו חילוקי דעות בתוך היישוב, בעיקר בקרב הציבור הדתי לגבי שירות בצבא זר. כדי לשמר את הקשר הלאומי, גויסו גם עסקני היישוב לחיילות, והוקמו שתי היררכיות: צבאית ואזרחית, שהיו אחראיות על חינוך והדרכה בחילות היהודיים.
הראשונים התגייסו כבר ב-7 בספטמבר 1939 כדי להפעיל סוללת אנטי-אוויר בחיפה, להגנת בתי הזיקוק ונמל חיפה. הבריטים ניסו לגייס גם ערבים, אך ללא הצלחה רבה.
רבים מהחיילים שירתו במצרים ובבסיסים סביב תעלת סואץ. בקהילות היהודיות בקהיר, באלכסנדריה ובאיסמעיליה הוקמו מועדונים ותמיכה לחיילים. הוועד למען החייל מארץ ישראל שלח מצרכים כיין ומצות לסדרי פסח גדולים במצרים.
עד פברואר 1940 נמשכה ההעפלה הימית לארץ. בנובמבר 1940 הבריטים ניסו לגרש מעפילים למאוריציוס. פרויקט זה הסתבך באסון ספינת הגירוש "פאטריה" (25 בנובמבר 1940), שבה טבעו עשרות מעפילים וחיילים אחרי חבלה שנועדה למנוע את הגירוש. ב-24 בפברואר 1942 טבעה ספינת המעפילים "סטרומה" בים השחור, ומעל 760 מעפילים נספו; שרד אדם אחד בלבד.
עם הפלישה הנאצית לברית המועצות ב-22 ביוני 1941, הוקמה ליגה לתמיכה בברית המועצות. מהתרומות נרכשו שלושה אמבולנסים שנמסרו לצבא האדום דרך איראן באפריל 1943.
החשש מהתקדמות רומל וצבאות ציר לעבר תעלת סואץ יצר שיתוף פעולה הדוק בין הבריטים לבין הנהגת היישוב. הוקם הפלמ"ח (כוח לוחם של ההגנה), שאומן ונשען על נשק בריטי. בשנים 1942, 1943, בתקופה שנקראה "מאתיים ימי חרדה", נערכו תוכניות הגנה מקיפות.
במרץ 1942 הוכנה גם תוכנית ל"ארץ ישראל שלאחר הכיבוש", רעיון לריכוז אוכלוסייה ולמאבק פרטיזני, עם מתחם מבוצר בהר הכרמל וסביב חיפה.
ביוני 1941 נלחמו הבריטים בסוריה ובלבנון נגד שלטון וישי. אנשי פלמ"ח ליוו כיחידות סיור ומורי דרך. משה דיין איבד שם את עינו.
איטליה תקפה את ארץ ישראל מהאוויר. חיפה הופצצה מספר פעמים ב-1940. ב-9 בספטמבר 1940 הופצצה תל אביב, ונפגעו אזרחים; דווח על 112 הרוגים במהתקפה זו. הצוללת האיטלקית שניסתה לפגוע בנמל חיפה טבעה במים.
בתקופת השיתוף הוקטנו פעולות האצ"ל נגד הבריטים לזמן מה. מנהיגי אצ"ל ולח"י נשאו עמדות שונות: דוד רזיאל נהרג ב-1941 בשורות הבריטים בעיראק. הלח"י המשיך במאבק נגד הבריטים, והרג את מפקדו אברהם שטרן ב-1942. ב-1944 אנשי לח"י רצחו את הלורד מוין בקהיר; הם נשפטו והוצאו להורג ב-1945. האצ"ל שינה מדיניותו ב-1944 והחל לפעול נגד השלטון הבריטי.
בסוף 1942 הגיעו ליישוב ידיעות מאושרות על השמדת יהודים באירופה. הידיעות הובילו למחאות והקמת גופים כמו ועד ההצלה בראשות יצחק גרינבוים. ניסיונות להצלה היו מוגבלים בתנאי המלחמה.
לקראת סוף המלחמה אימנו הבריטים צנחנים יהודים מצניחים שצנחו לשטח הנאצים כדי לסייע. 32 צנחנים צנחו; 12 נרשמו כשבויים, ו-7 הוצאו להורג, ביניהם חנה סנש. למרות ההקרבה, פעולות אלה לא הספיקו כדי למנוע את השמדת יהודי אירופה.
עם תום המלחמה ב-1945, ניצחון בעלות הברית פתח את הדרך לשלב האחרון במאבק היישוב לעצמאות.
מלחמת העולם השנייה החלה ב-1939. בארץ ישראל חיו יהודים תחת שלטון בריטי. רבים רצו לעזור לבריטים להילחם בנאצים, כי הנאצים פגעו ביהודים באירופה. "הספר הלבן" (מסמך בריטי שהגביל עלייה) היה דבר שהיישוב התנגד לו.
הרבה צעירים מהיישוב התנדבו לשירות בצבא הבריטי. כ-38,000 מהיישוב שירתו בצבא. חלק רצו להלחם בנאצים. אחרים התגייסו כי הייתה אבטלה והצבא נתן עבודה.
הראשונים גויסו כבר ב-7 בספטמבר 1939 כדי להגן על נמל חיפה. הבריטים לקחו אנשי מקצוע להנדסה, רפואה ותחזוקה. חיילים יהודים שהו גם בבסיסים במצרים.
בקהילות היהודיות בקהיר ובאלכסנדריה נעשו מועדונים וחגיגות לחיילים. הוועד למען החייל שלח מצרכים כמו מצות ויין לסדרי פסח.
בתחילת המלחמה הגיעו מעפילים בים לארץ. בנובמבר 1940 ספינת הגירוש "פאטריה" טבעה אחרי חבלה, והרבה אנשים נהרגו. ב-1942 ספינת המעפילים "סטרומה" טבעה בים השחור; כמעט כולם רבים נספו, ושרד אדם אחד.
שנים מסוימות היו חששות שהנאצים יגיעו לתעלת סואץ ואלינו. קוראים לתקופה הזאת "מאתיים ימי חרדה". הותכנו תוכניות הגנה, וגם הוקם הפלמ"ח (כוח לוחם של ההגנה). פלמ"ח אומן על ידי הבריטים.
בשנת 1941 לחמו הבריטים בסוריה ובלבנון נגד כוחות וישי. אנשי פלמ"ח עזרו כמדריכים וסיירים. משה דיין נפצע ואיבד את עינו בקרב.
איטליה תקפה את הארץ מהאוויר. חיפה הופצצה מספר פעמים ב-1940. בתל אביב ב-9 בספטמבר 1940 נהרגו אנשים בהתקפה, ונגרם נזק רב.
אצ"ל ולח"י היו ארגונים שתקפו את הבריטים בזמן המלחמה. חלקם שיתפו פעולה עם הבריטים לתקופה קצרה. לח"י הרגו את מפקד הארגון שלהם בשנות המלחמה. ב-1944 שני אנשי לח"י הרגו את הלורד מוין בקהיר. הם נשפטו והוצאו להורג.
בסוף 1942 נשמעו ידיעות קשות על השמדת יהודים באירופה. הוקם ועד הצלה שניסה לעזור, אבל התנאים הקשים במלחמה הגבילו את הפעולה. הבריטים אימנו צנחנים יהודים שצנחו לטובת הצלת יהודים. 32 צנחנים צנחו; כמה נתפסו וחלק נהרגו, כולל חנה סנש.
בסוף המלחמה ב-1945 ניצחו בעלות הברית. זה היה צעד חשוב בדרך לעצמאות העתידית של היישוב.
תגובות גולשים