היסטוריה

היסטוריה היא חקר העבר האנושי. היא אוספת ראיות ומבנה סיפורים הנקראים נרטיבים.
היסטוריון בונה הסבר לשאלות כמו מה קרה, מדוע זה קרה, ומה היו ההשלכות.
המונח "היסטוריה" גם מתאר את האירועים עצמם ולא רק את המחקר שלהם.

עבודת היסטוריון עשויה לשאוף לגלות אמת על העבר.
אחרים מדגישים את היכולת של ההיסטוריה ללמד לקחים להווה.
ההיסטוריה גם בונה זהות קבוצתית ומסייעת לשימור מורשת.
לעיתים משתמשים בהיסטוריה למטרות פוליטיות, וזה עלול לעוות את התיעוד.

המחקר ההיסטורי מבוסס על מקורות ראשוניים ומשניים.
מקור ראשוני הוא חומר מהתקופה הנחקרת, כמו מסמך או חפץ.
מקור משני מפרש או מנתח מקורות ראשוניים.
היסטוריונים בודקים את אותנטיות המקורות ואת אמינותם באמצעות ביקורת מקורות.
ארכיונים, מוזיאונים ומאגרי מידע דיגיטליים עוזרים להשיג ראיות.

מחקר היסטורי מתחיל בשאלה ברורה. לאחר מכן אוספים ראיות, בוחנים אותן ומסננים סתירות.
היסטוריון משלב נקודות מבט שונות כדי לבנות נרטיב קוהרנטי.
לפעמים גילוי מקורות חדשים משנה את ההבנה שקיימת על אירוע.

אירוע היסטורי נבחן כעובדות וכנרטיב.
נרטיבים נוצרים לפי בחירה של אירועים שמודגשים ומשאירים אחרים בצל.
התיעוד מושפע גם מהקשרים פוליטיים, תרבותיים ונפשיים של כותביו.

יש אסכולות שונות שמנחות פרשנות: למשל פוזיטיביזם (דגש על ראיות אמפיריות), מרקסיזם (התמקדות כלכלית), אסכולת האנאל (מבט ארוך טווח), ופוסטמודרניזם (ספק ב'אמת אחת').
גישה כמותית משתמשת בנתונים סטטיסטיים לחיפוש דפוסים רחבים.
כל גישה מדגישה זוויות שונות של ההיסטוריה.

היסטוריונים מתמחים לפי נושא, תקופה או אזור גאוגרפי.
תחומים מרכזיים: היסטוריה פוליטית, היסטוריה צבאית, היסטוריה כלכלית והיסטוריה חברתית.
יש גם תחומים כמו היסטוריה סביבתית, רפואית וטכנולוגית.

ההיסטוריה נחלקת לפרהיסטוריה והעת העתיקה, ימי הביניים, העת החדשה והעת החדשה המודרנית.
פרהיסטוריה כוללת תקופות בלי כתבים ומתועדת בעיקר בארכאולוגיה.
העת העתיקה הציבה את יסודות הכתב והציוויליזציות הראשונות.
העידן המודרני התאפיין במהפכות מדעיות ותעשייתיות ובהתפשטות קולוניאלית.

חקר היסטוריה לפי אזור בוחן תהליכים מקומיים לצד קשרים גלובליים.
למשל: היסטוריות של אפריקה, אסיה, אירופה, אמריקה ואוקיאניה.

הכתיבה ההיסטורית התפתחה ממסורות שבעל-פה לכתיבה מבוססת-ראיות.
הרודוטוס ותוקידידס נחשבים בין המייסדים של המסורת המערבית.
במאות ה־19, 20 הפכה ההיסטוריה למקצוע אקדמי עם שיטות ביקורתיות.

היסטוריוגרפיה היא חקר כתיבת ההיסטוריה עצמה.
היא בוחנת איך שינויים בשיטות ובמטרות מעצבים את הנרטיבים ההיסטוריים.

יש ויכוח אם אפשר להגיע לאובייקטיביות מלאה.
חלק טוענים שניתן לשחזר אמת היסטורית, אחרים מדגישים את האופי הפרשני.
פילוסופיה של ההיסטוריה חוקרת האם יש דפוסים גדולים וכיוונים בהיסטוריה.

היסטוריה נלמדת בבתי ספר ומיועדת לפתח חשיבה היסטורית.
במוזיאונים ובמדיה מציגים היסטוריה לציבור הרחב.
הוראה יכולה לחזק זהות אך גם לעורר מחלוקות לגבי התוכן.

מילות מפתח: ["היסטוריה","מקורות ראשוניים","ביקורת מקורות","נרטיב","פרהיסטוריה","היסטוריוגרפיה","פוזיטיביזם","פוסטמודרניזם"]

היסטוריה היא חקר מה שהיה בעבר. היסטוריונים חוקרים אנשים ואירועים.
הם קוראים מסמכים ומחפשים חפצים כדי ללמוד על החיים בעבר.

למטרה יש שתי דרכים: לגלות עובדות וללמד מה אפשר ללמוד מהעבר.
היסטוריה עוזרת להבין מי אנחנו ומה המסורת שלנו.

מקור ראשוני הוא דבר שבא מהתקופה הנחקרת, כמו מכתב או חפץ.
מקור משני מסביר או מסכם את המקורות הראשוניים.
ארכיונים ומוזיאונים שומרים חפצים חשובים.

לפני כתיבה קוראים לזה פרהיסטוריה. שם לומדים על כלי אבן ואנשים קדומים.
לאחר מכן באה העת העתיקה, ימי הביניים והעת החדשה.

היסטוריה נחקרת גם לפי מקומות: אפריקה, אסיה, אירופה, אמריקה ואוקיאניה.
כל מקום יש לו סיפורים מיוחדים ושינויים משלו.

בבתי ספר לומדים היסטוריה כדי להבין אירועים, תרבויות וזהות.
במוזיאונים רואים חפצים שמספרים סיפור על אנשים קדמונים.

מילות מפתח: ["היסטוריה","מקור ראשוני","פרהיסטוריה","מוזיאון","ארכיון"]