היסטוריה עכשווית של ברזיל

עם סיום הדיקטטורה הצבאית (1964, 1985) פתחה ברזיל תקופה של חוסר יציבות פוליטי-כלכלית ארוכה. תקופה זו נקראת גם =הרפובליקה החדשה=. למרות חיזוק מוסדות דמוקרטיים, כוחן של אליטות כלכליות ותשתיות לקויות עצרו צמיחה, והפערים החברתיים נשארו גדולים.

כלכלת ברזיל גדלה במהלך השנים והפכה לכלכלה החמישית-עשרה מבחינת אוכלוסייה והעשירה בדרום אמריקה. בשנת 1994 פרננדו אנריקה קרדוסו הנהיג רפורמה להחלפת המטבע ב"ריאל". המהלך, יחד עם מדיניות פיסקלית, עצר אינפלציה, עליית מחירים רחבה וללא שליטה. המשבר האסייתי בשנות ה־90 פגע בריאל והוביל למשבר נוסף; הממשלה הגבירה מיסים כדי לבלום את האינפלציה.

בחירות ב־1985 עוררו תקוות לשינוי מהיר. טנקרדו נווס נבחר אך התמוטט לפני השבעתו. סגנו, ז'וזה סרניי, הושבע באופן זמני. המעבר לדמוקרטיה התברר כתהליך ארוך ומלא משברים.

ב־1989 נבחר פרננדו קולור, הנשיא הראשון שנבחר בבחירות ישירות מאז 1960. כהונתו אופיינה במשברים כלכליים ושחיתות; קולור התפטר ב־1992. סגנו איתמר פרנקו המשיך עד 1994, אז נבחר קרדוסו.

קרדוסו (נשיא 1995, 2002) קידם יציבות ומדיניות שקירבה השקעות זרות. הוא ניסה להפחית פערים חברתיים ולקדם רווחה. למרות צמיחה שנמשכה, העושר לא התחלק שווה, והפערים נשארו משמעותיים.

לולה נבחר ב־2003 כנשיא מטעם מפלגת הפועלים. הוא הטיל דגש על מדיניות חוץ זהירה ולא הלאים חברות פרטיות. בעיות כמו מיסוי גבוה, גירעון ואבטלה לא נפתרו לחלוטין. בשולי הערים גדלו כנופיות בלתי חוקיות (מיליציות) ששולטו בתקופות בעייתיות והביאו לעימותים עם המשטרה.
בשנת 2005 התגלו פרשות שחיתות שפגעו במוניטין המפלגה. לולה ניצח מחדש ב־2006 עם 61% בסיבוב השני.

דילמה רוסף נבחרה לנשיאות ב־2011 והמשיכה מדיניות חברתית של לולה. ב־2013 פרצו מחאות ענק נגד עליית תעריפי תחבורה ושירותים גרועים. הושקה תוכנית Mais Médicos להבאת רופאים לאזורים מוחלשים.
ב־2014 רוסף נבחרה שנית. ב־2015 גל חקירות שחיתות גדול בשם "מבצע שטיפת רכב" חשף שוחד נרחב. המשבר הכלכלי החריף: אינפלציה גבוהה ב־2015, אבטלה גבוהה וירידות בתמ"ג ב־2015, 2016. בשל זאת החל תהליך ההדחה שנגמר בהדחתה ב־2016.

מישל טמר נכנס למקום רוסף כשליט זמני ואז כנשיא בפועל. הוא קידם רפורמות כלכליות שנחשבו שנויות במחלוקת. טמר הצליח להוריד את האינפלציה, אך אבטלה נותרה גבוהה, והוא היה מעורב בסקנדלים פליליים שפגעו ביציבותו הפוליטית.

ז'איר בולסונארו נבחר ב־2018 ונכנס לתפקיד בתחילתו של 2019. הוא תמך בתפקיד חזק לצבא ובהשוואה לשלטון הצבאי לשעבר. בתחילת כהונתו נראו סימני שיפור כלכלי קלים, אך ב־2020 המגפה העולמית של COVID‑19 הובילה למיתון חדש. הממשלה העבירה צעדי חירום לשמירת תעסוקה ותמרוץ תשתיות. במקביל פורסמו מידע שגוי על המגפה, מה שיצר מתחים והפגנות נגד הנהגת המדינה.

בשנת 1985 הסתיימה בברזיל התקופה שבה הצבא שלט. שלטון זה נקרא דיקטטורה. דיקטטורה זה מצב שבו קבוצה אחת שולטת בלי בחירות חופשיות.

אחרי זה ברזיל התחילה לשוב לדמוקרטיה. זה לקח זמן רב וגרם לבלבול גדול. כמה אנשים עשירים שלטו בעושר. רוב האנשים נשארו עניים.

בשנות ה־90 החליפו את המטבע למטבע בשם ריאל. המטבע החדש ועידוד הממשל עזרו לעצור אינפלציה. אינפלציה זה כשמחירים עולים מהר.

ב־2003 נבחר לואיז אינסיו דה סילבה, שמכונה לולה. הוא עזר להכניס תוכניות חברתיות. אבל בעיות העוני והאבטלה נשארו. בשולי הערים גדלו שכונות עוני שנקראות פבלות. פבלות הן שכונות צפופות ועוני רב.

דילמה רוסף נבחרה ב־2011. ב־2013 היו הפגנות גדולות בגלל עליית מחירי תחבורה ושירותים לקויים. הממשלה השיקה תוכנית להבאת רופאים לאזורים עניים. ב־2015 חקירת שחיתות גדולה חשפה מתן שוחד, והמצב הכלכלי הידרדר. ב־2016 היא הודחה מהתפקיד.

ב־2018 נבחר ז'איר בולסונארו לנשיא. ב־2020 הגיעה מגפת הקורונה. המגפה הזדקקה טיפול רחב. הממשלה נתנה עזרה כלכלית, אבל גם הופצו מידע שגוי על המגפה. נורו הפגנות מחאה בגלל התנהלות הנשיא.

ברזיל היום היא מדינה גדולה מאוד. היא נחשבת לאחת הכלכלות הגדולות בדרום אמריקה, אך עדיין יש בה פערים גדולים בין עשירים לעניים.