היסטוריה של האיחוד האירופי

האיחוד האירופי הוא איגוד של 27 מדינות אירופאיות. האיחוד משלב מוסדות משותפים, שוק כלכלי רחב, ובלב חלק מהחברות עומד המטבע המשותף האירו (מטבע שמשתמשות בו מדינות רבות). הרעיון נולד אחרי מלחמת העולם השנייה להשיב את השלווה ולמנוע סכסוכים חדשים.

התרבות האירופית הושפעה רבות מיוון ורומא. בימי הביניים חיזקה הנצרות והשיטה הפאודלית תחושת זהות משותפת. איומים חיצוניים, כמו המוסלמים ממערב או הפולשים ממזרח, הדגישו את הצורך בשיתוף פעולה בין מדינות.

ב-1920 פורסמה תוכנית פאן-אירופאית לקידום איחוד מדינות. התנועה לא הצליחה במלואה ולניסיונה היו שיבושים עם עלייתו של היטלר.

בשנות ה-50 הוקמו הגופים הראשונים לשיתוף כלכלי. ב-1951 הוקמה קהילת הפחם והפלדה (ECSC) על ידי שישה מדינות, צרפת, גרמניה המערבית, איטליה, בלגיה, לוקסמבורג והולנד, כדי לשתף משאבים חיוניים ולמנוע מלחמה. ב-1957 בהסכמי רומא הוקמו גם הקהילה הכלכלית האירופית (ה״שוק המשותף״) וסוכנות האנרגיה האטומית (Euratom).

בהדרגה התחזקו מוסדות משותפים כמו מועצה, נציבות ופרלמנט. בריטניה ועמיתיה הקימו ארגון מקביל בשם EFTA, כיוון שחששו לאבד ריבונות.

ב-1967 התאחדו הגופים השונים ל״הקהילה האירופית״. בשנות ה-70 וה-80 האינטגרציה הלכה והעמיקה. ב-1985 נחתמה אמנת שנגן, שהקלה על מעבר בין גבולות והסירה בדיקות גבול בין מדינות רבות. ב-1986 אומץ הדגל האירופי.

גלי ההתרחבות כללו בין היתר את יוון (1981), ספרד ופורטוגל (1986) ומאוחר יותר מדינות צפון ודרום אירופה. אחרי איחוד גרמניה ב-1990 השפעת גרמניה גדלה.

ב-1992 נחתמה אמנת מאסטריכט, שקבעה מסגרת לשיתוף פוליטי-כלכלי ויצרה את מושג "אזרחות אירופית" (זכות להשתתף בבחירות ברמה אירופית ובמקומות אחרים באיחוד). ב-1993 הפכה הקהילה לאיחוד האירופי. בשנות ה-90 וה-2000 האיחוד התרחב בעשרות מדינות במזרח ובמרכז אירופה; חבילות ההצטרפות הגדולות כללו את ההרחבה ב-2004 ושותפות נוספות ב-2007 ו-2013.

ב-2002 נכנס האירו לשימוש רחב בקרב המדינות החברות. ב-2009 נכנסה לתוקף אמנת ליסבון, ששינתה את חלוקת הסמכויות והוסיפה תפקידים על-אירופאיים.

מאז המשבר הכלכלי של 2008 האיחוד מתמודד עם קשיים כלכליים. כמה מדינות, בראשן יוון, נזקקו לעזרה כלכלית. ב-2012 קיבל האיחוד את פרס נובל לשלום על תרומתו ליציבות באזור. ב-2016 נערך בבריטניה משאל עם על ההישארות; התוצאה הובילה לפרישה סופית של בריטניה ב-31 בדצמבר 2020.

האיחוד ממשיך להתמודד עם אתגרים כלכליים ופוליטיים, אך נשאר מסגרת מרכזית לשיתוף פעולה בין מדינות אירופה.

האיחוד האירופי הוא קבוצה של 27 מדינות אירופאיות שעובדות יחד. הם רוצים שקט ושיתוף פעולה בין המדינות.

לפני המודרנה היו ביבשת תרבויות כמו יוון ורומא. במשך זמן רב אנשים באירופה חלקו אמונה ומנהגים.

ב-1920 הוצעה תוכנית לחבר בין המדינות כדי למנוע מלחמות. הרעיון לא הצליח אז בגלל נדידת שליטים ומלחמה.

אחרי מלחמת העולם השנייה רצו למדינות לשתף משאבים. ב-1951 הקימו שישה מדינות קבוצה לשיתוף פחם ופלדה. כך רצו למנוע עימותים.

הוא התרחב בהדרגה. ב-1957 נוצר השוק המשותף כדי להקל על סחר בין מדינות.

ב-1967 ארגונים שונים התאחדו והקימו את הקהילה האירופית. ב-1985 נחתמה אמנת שנגן. אמנה זו הקלה על מעבר בין גבולות. ב-1986 אומץ דגל אחיד.

בשנים הבאות הצטרפו מדינות רבות נוספות.

ב-1992 נחתמה אמנת מאסטריכט. אמנה זו קבעה שמדינות ישתפו פעולה גם בפוליטיקה.

ב-2002 הוכנס האירו (מטבע משותף) לחלק גדול מהמדינות. ב-2009 נכנסה אמנת ליסבון ששינתה כללים ושיפרה שיתוף פעולה.

האיחוד עזר לשמור על שלום. ב-2012 קיבל פרס נובל לשלום. ב-2016 בריטניה בחרה לצאת מהאיחוד. היא פרשה סופית ב-31 בדצמבר 2020.

האיחוד עדיין מנסה לפתור בעיות כלכליות ולסייע למדינות בעת צרה.