החוקה של הממלכה המאוחדת אינה כתובה במסמך אחד. המקורות שלה כוללים חקיקה עתיקה, פסיקות בתי משפט, נוהגים ומסמכים היסטוריים. היא התפתחה במשך מאות שנים במאבקים בין המלוכה, האצולה, הכנסייה והעם.
ממלכת אנגליה התגבשה במאה ה-9 מתוך איחוד של מספר ממלכות בדרום. המלכים אושרו ב"ויטנמוט" (אספה בשם זהה, שכוללת את הוויטאן, "החכמים"). גם ברמה המקומית היו ביטויים של ייצוגיות ודמוקרטיה שממשיכים עד 1066.
ויליאם הראשון, הכובש הנורמני, הביא מונרכיה חזקה ושילב את החוק האנגלו-סקסוני עם החוק הנורמני. הוא יזם את סקר "ספר יום הדין" (Doomsday Book), מפקד כלכלי שנועד לבדוק את יכולת הייצור והמיסים.
הנרי הראשון העניק צ'ארטר של זכויות, סדרת הבטחות מלכותיות. במסמך הוא מודה שהמלוכה נבחרה בעצת האצילים, צעד שמקרב את השלטון לכיוון חוקה מוגבלת (קונסטיטוציונליזם), כלומר הגבלת כוח המלך.
המלך ג'ון נאלץ לחתום על המגנה כרטה (Magna Carta). המגנה כרטה נחשבת לאבן דרך חשובה שמציבה גבולות לשלטון המלך ומשפיעה על התפתחות הריבונות החוקתית.
הנרי השלישי, בשלטון צעיר, הושפע מלחץ הבארונים. תחת הנהגתו של סימון דה מונפור נוסד פרלמנט ראשוני בו נציגים יכלו להתכנס.
במאה ה-14 אירעו מרידות, כמו מרד האיכרים (1381), שהדגישו מתחים חברתיים אך לא יצרו חוקה כתובה.
במאה ה-16 חוקי העליונות קבעו שהמלך הוא ראש הכנסייה האנגליקנית. הנרי השמיני ואחרים חיזקו את שלטון הכתר בנושאים דתיים ופוליטיים. בתקופת אליזבת' הראשונה הפרלמנט התחזק, ובמיוחד הבית התחתון (הקאמונס) שהתפתח עם עליית המעמד הבינוני. הניצחון על הארמדה הספרדית נתן לפרלמנט ביטחון ויותר עצמאות יחסית למלכה.
החשיבה על "חוקה מעורבת" הושפעה גם מהמחשבה הקלאסית היוונית, כפי שהציגו חוקרים טיודוריים.
ג'יימס הראשון האמין בזכות האלוהית של מלכים, הרעיון שמלך נבחר על ידי האל ולכן סמכותו גבוהה. הוא נלחם בעימותים דתיים בין אנגליקנים, פוריטנים וקתולים. הקונפליקטים הללו הגדילו את המתח בין המלך לפרלמנט.
צ'ארלס הראשון ניסה לשלוט ללא הסכמת הפרלמנט, במיוחד בנושא המיסוי. הפרלמנט רצה להגביל את כוח המלך ולשלוט במיסים באופן קבוע. הדרישה הזו וכללים נוספים הובילו למשבר: הפרלמנט דרש שמלך לא יפעל ברישיון צבאי בשקט, שלא יקח מיסים בלי הסכמתו, שלא יעצר אנשים שרירותית ושלא ישכן חיילים בבתים פרטיים. צ'ארלס הבטיח ואז פיזר את הפרלמנט.
המתחים הפכו למלחמת אזרחים (1642). המצב נחלק בין התומכים במלך, הקווליארים (Cavaliers), ובין התומכים בפרלמנט, ה"עגולי-הראש" (Roundheads). הפרלמנט כרת ברית עם הסקוטים וארגן את "צבא המודל החדש" בראשות אוליבר קרומוול.
אחרי ניצחונות נגד צ'ארלס וכוחותיו, הפרלמנט ושאניו התפרקו. קרומוול פיזר פרלמנט והתמנה ל"לורד פרוטקטור", שלטון צבאי-אזרחי שנודע כקומנוולת' (Commonwealth). המערכת הזו קיצרת את סדרי השלטון המסורתיים.
לאחר מותו של קרומוול ירש אותו בנו ריצ'רד ולא הצליח לשמור על השלטון. בסופו של דבר גנרל ג'ורג' מונק הזמין את שיבת הפרלמנט והתחוללה הרסטורציה: המלוכה הושבה, וצ'ארלס השני עלה לשלטון ב-1660.
המאבק בין כוח המלך לפרלמנט וההתפתחויות הדתיות והחברתיות יצרו מסורת חוקתית שלא נכתבה במסמך אחד. מסמכים כמו המגנה כרטה, חוקים פרלמנטריים, תקדימים משפטיים ושינויים מוסדיים מצטרפים יחד לארכיטקטורה של החוקה הלא כתובה.
במהלך התקופות הללו צמחו תנועות דתיות ופוליטיות שונות, כולל פוריטנים וקבוצות רדיקליות, שהשפיעו על הרפורמות והמאבקים על כוח ושלטון.
בחלקים רבים של הממלכה המאוחדת אין חוקה אחת כתובה. החוקים נאספים ממסמכים ישנים, חוקים ושגרות.
אנגליה נוצרה במאה ה-9 מאיחוד ממלכות קטנות. המלכים אושרו בוועד של זקנים שנקרא ויטנמוט. זה היה מקום שבו נדונו נושאים חשובים.
ויליאם הכובש הגיע ב-1066 ושינה הרבה. הוא ערך רשימה גדולה של רכוש שנקראה "ספר יום הדין". הרשימה עזרה לקבוע מי משלם מסים.
המלך ג'ון הוחזק להבטחות ולא יכל לעשות מה שבא לו. האצילים כפו עליו לחתום על המגנה כרטה. זו היתה רשימה של זכויות פשוטות שהגבלו את כוח המלך.
במאה ה-16 המלכים שינו את הקשר בין המדינה לכנסייה. הפרלמנט התחזק. בבית התחתון ישבו נציגים של האנשים הפשוטים והעשירים הפחותים.
ג'יימס האמין שמלכים נבחרים על ידי האל (זכות אלוהית). צ'ארלס לא רצה שהפרלמנט יקבע מיסים. זה הוביל למלחמת אזרחים. שני הצדדים כונו קווליארים ועגולי-הראש.
אוליבר קרומוול ניצח והכריז על שלטון חדש שנקרא קומנוולת'. אחרי מותו חזר המלך לצרפת ואז ב-1660 הושבה המלוכה וצ'ארלס השני עלה לשלטון.
בסוף, במקום חוקה אחת כתובה, יש הרבה חוקים ומסמכים היסטוריים שמגדירים את הכללים של השלטון.
תגובות גולשים