ההיסטוריה של המיסיון הנוצרי (פעולת הפצת הדת הנוצרית) נמשכת כאלפיים שנה, ממותו של ישו ועד ימינו. בתחילה הנצרות הייתה אחת מהכתות היהודיות בתקופת בית שני, אך המיסיון הפך אותה לדת עולמית.
השליחים הראשונים, ובראשם פטרוס, וטיפוס מרכזי הוא פאולוס (שאול התרסי), הפיצו את האמונה ברחבי האימפריה הרומית. פאולוס התרחק מדרישות קיום מצוות התורה, מה שהקל על גויים (לא-יהודים) לקבל את הנצרות. הנצרות התפשטה בזכות מסר של מונותאיזם (אמונה באל אחד), מוסר, והבטחה לחיי נצח.
קהילות נוצריות חדשות נפגשו בבתים פרטיים. התנגשות עם השלטון הרומי והרדיפות לא עצרו את מספר המאמינים. ב-313 החליט קונסטנטינוס להפסיק רדיפות, ובהמשך התנצר והכין את הדרך לנצרות כדת מדינה.
במהלך תקופה זו נעשו וידואיים דתיים חשובים, ובסופה הוולגטה, תרגום התנ"ך ללטינית על ידי הירונימוס, הפך למקור מרכזי.
כאן הנצרות התפשטה בכל אירופה. המרת עמים שלמים נעשתה לעיתים כשהשליטים התנצרו. הנזירים קיבלו תפקיד מרכזי בעשייה המיסיונרית.
במאה ה-5 ואילך, המרת פרנקים ובראשם כלוביס הובילה לנצרות הקתולית באירופה המערבית. מאוחר יותר התרחבה השפעה רומית דרך נזירים ומיסיונרים כגון קולומבה ואוגוסטינוס מקנטרברי. מיסיונים המשיכו לכבוש אזורים בצפון וסקנדינביה, עם דמויות כמו בוניפציוס.
במזרח נוצר חלק מהפילוג בין הכנסייה המזרחית למערבית (הסכיזמה של 1054). בכנסייה המזרחית פעלו מיסיונרים כמו הקירילומאתוס (האחים קיריל ומאתודיוס) שתרגמו טקסטים לשפות מקומיות ופעלו בקרב הסלאבים. הביזנטינים הצליחו גם לנצר את רוסיה תחת ולדימיר קייב.
כנסיות מזרחיות קדומות שלחו גם הן מיסיונים לאסיה, עד סין והודו, לפעמים בהצלחה ולעיתים בהתנגשויות עם השלטון.
ממאה זו ירד קצב ההמרות הטבעיות. חלק מההתנצרויות נעשתה בכוח, למשל על ידי מסדרי אבירים בצפון-מזרח אירופה. האסלאם כבש אזורים נרחבים בעבר נוצרי, והתגובה הנוצרית כללה גם מאמצים צבאיים ודורות של שינוי גאוגרפי של הדת האירופית.
מ-1500 הרחיבה אירופה את השפעתה העולמית. גילויים ימיים של ספרד ופורטוגל פתחו דלתות למיסיון בקולוניות החדשות.
פורטוגזים וספרדים הובילו מיסיונים באפריקה, באמריקה ובאסיה. לעיתים המיסיון צמוד לכיבוש ולשלטון קולוניאלי. המיסיונים הקתולים הונחו על ידי מסדרים דתיים (כמו פרנציסקנים, דומיניקנים וישועים). הישועים בולטים בפעילותם באסיה, עם דמויות כמו פרנסיסקו חאווייר ומטאו ריצ'י. מאבק על שיטות המיסיון הוביל להחלטות ואיסורים מפורשים מהאפיפיור בנוגע לטקסים מקומיים.
כשהאימפריות הקולוניאליות התערערו, גם פעולת המיסיון השתנתה. במאה ה-19 חזרה פעילות המיסיון הקתולי בזכות ארגונים ופילוגים חדשניים. הקונגרגציה לפרופגנדה נוסדה ב-1622 כדי לתאם מיסיונים ולפתח הדרכה למיסיונרים.
הרפורמציה של מרטין לותר לא הביאה מיד למיסיון מעבר לים. רק במאה ה-18 וה-19 קמו ארגונים פרוטסטנטים לשיגור מיסיונרים. תנועות פיאטיסטיות ומוראבות היו בין הראשונות.
ויליאם קארי (1792) ומייסדים אחרים סללו את הדרך למיסיונים פרוטסטנטיים מאורגנים. ארגוני מיסיון רבים נוצרו באירופה ובארצות הברית. הארגונים האלו שלחו מיסיונרים לסין, הודו, אפריקה ומקומות נוספים.
זרמים שונים התמקדו באזורים שונים. למשל, המתודיסטים וה-Mission to the Inland China של ג'יימס הדסון טיילור עבדו בסין.
התנגשויות האלימות, כמו מרד הבוקסרים, פגעו בנוצרים ובמיסיונרים, אך במספר מקומות נרשמה עלייה במספר המאמינים המקומיים.
נשים תמכו וייסדו אגודות מיסיון. הן ניהלו חינוך ובריאות לנשים ולילדים במקומות בהם הגיעו. עבודה זו יצרה דור חדש של נשים מקומיות משכילות.
בעקבות הצורך בעבודה משותפת התקיימו כנסים כמו כנס אדינבורו (1910). הם הובילו להקמת מועצות ארגוניות בינלאומיות, כולל מועצת הכנסיות העולמית (WCC) ב-1948.
הכנסייה הרוסית פעלה במיסיונים בתוך אימפריה רוסית ובאזורים כבושים. פעילויות אלה שלבו לעיתים מיסיון ברוסיפיקציה (התאמה לשפה ולהשפעה רוסית). לאחר מהפכת 1917 הופסקה הפעילות.
לאחר מלחמת העולם השנייה המיסיון נתקל בקשיים בשל עצמאות מדינות, סגרי קומוניסטיים וחשש מקולוניאליזם. יחד עם זאת, מרכזיות הנצרות עברה מהמערב לאפריקה, לאמריקה הלטינית, לאסיה ולאוקיינוס השקט. כנסיות חדשות צמחו במהירות, ויצרו דינמיקה תיאולוגית חדשה.
הכנסייה הקתולית ערכה שינויים במסגרת ועידת הוותיקן השנייה (1962, 1965), שקראה לדיאלוג עם דתות אחרות ולגישה חדשה במיסיון. תנועת האוונגליקלים המשיכה בפעילות מיסיונרית גלובלית, עם מסמכים ומפגשי לוזאן.
כיום הפעילות המיסיונרית המסורתית פחתה באירופה. במקומה פועלות הרבה תנועות חדשות, במיוחד מארצות הברית, שממשיכות לשלוח מיסיונרים ולעצב את פני המיסיון העולמי.
מיסיון (הפצת הדת) של הנצרות התחיל לפני כאלפיים שנה. בתחילה היא הייתה כת יהודית.
שליחים כמו פטרוס ופאולוס הלכו להפיץ את האמונה. פאולוס עזר לאנשים שאינם יהודים לקבל את הנצרות בקלות יותר. הקיסר קונסטנטינוס הפך לנוצרי והפסיק רדיפות.
נזירים עזרו להפיץ נצרות בכל אירופה. ב-1054 התחולק הענין בין הכנסייה המערבית לזו המזרחית. האחים קיריל ומתודיוס הובילו תרגום טקסטים לשפות מקומיות.
הגלישות הימיות של ספרד ופורטוגל הביאו מיסיונרים לאמריקה, לאפריקה ולאסיה. הישועים היו מיסיונרים חשובים, כמו פרנסיסקו חאווייר ומטאו ריצ'י. לפעמים המיסיון היה קשור לכיבוש הקולוניאלי.
במאה ה-19 קמו ארגוני מיסיון פרוטסטנטיים. אנשים כמו ויליאם קארי שלחו מיסיונרים לסין והודו. נשים עבדו הרבה בתחום החינוך והרפואה.
לאחר מלחמת העולם השנייה המיסיון התפזר. היום יש יותר נוצרים באפריקה, באמריקה הלטינית ובאסיה מאשר באירופה. הוותיקן השנייה ב-1962, 1965 שינתה את יחס הקתולים לכל דתות אחרות.
המיסיון משתנה כל הזמן. כיום יש כנסיות חדשות שממשיכות לפעול ולנסות להעביר את אמונתן.
תגובות גולשים