היסטוריה של מצרים

ההיסטוריה של מצרים ארוכה ומתחילה עוד בתקופות קדומות בגלל נהר הנילוס. זרימת הנילוס יצרה גדות פוריות לתחילת החקלאות. באלפים הראשונים לפני הספירה עברו התושבים מציידים-לקטים לחקלאות. התרבויות הפליאוליתיות והנאוליתיות באזור, כמו הבדרית ונקאדה, הביאו להתפתחות יישובים ולשימוש בכתב חרטומים.

הציוויליזציה המצרית הפרה-שושלתית התאחדה סביב 3150 לפני הספירה תחת פרעה ראשון, נערמר. במשך כ-3000 שנים שלטו שושלות רבות. התרבות המצרית הקדומה פיתחה דת, אמנות, שפה ומנהגים מיוחדים. בשיאה, בממלכה החדשה (אלף השני לפנה"ס), שתרחבה עד לסודאן ולדרום טורקיה, השיגה מצרים כוח רב. בשלב מאוחר נכבשה על ידי אימפריות אזוריות, ומאוחר יותר על ידי אלכסנדר הגדול ותלמיו, עד לכיבוש הרומי ב-30 לפני הספירה.

מצרים הפכה לפרובינקיה רומית והייתה "אסם התבואה" של רומא. הרומאים אימצו חלק מסמלי הפרעונות רק בתוך מצרים, אך השפעות המצרית ניכרו בתרבות. במאה ה-4 התפשטה הנצרות, ואלכסנדריה הפכה למרכז נוצרי חשוב. לאחר הפיצול של האימפריה הרומית, מצרים הייתה חלק מהאימפריה הביזנטית עד הכיבוש המוסלמי ב-641 לספירה.

בשנת 641 כבש הצבא המוסלמי את מצרים. בתקופה זו הפכה מצרים למרכז חשוב בח'ליפות המוסלמית ולקחה חלק במסחר בינלאומי. ספריית אלכסנדריה דעכה, יש מחלוקות אם נשרפה או הוזנחה בהדרגה. במהלך מאות השנים שלטו בקהיר שושלות מקומיות חשובות: טולונים, פאטמים ואחריהם הצבא של צלאח א-דין שהקים את השושלת האיובית.

במאה ה-13 עלתה שושלת הממלוכים ששלטה עד המאה ה-16. הם בנו מבנים עירוניים רבים בקהיר. בשנת 1517 נכבשה מצרים על ידי האימפריה העות'מאנית, שהגבילה את שלטון הממלוכים אך אפשרה להם אוטונומיה מקומית.

ב-1798 פלש נפוליאון למצרים. המשלחת שלו הביאה גם מחקר על העתיקות, ובתוכה נמצאה אבן רוזטה. בתחילת המאה ה-19 מונה מוחמד עלי לשליט. הוא ביצע רפורמות עמוקות, חיזק צבא, פיתח תעשיות וחינוך והפך את מצרים למדינה מודרנית יחסית.

אסמאעיל פаша המשיך לפתח תשתיות ובנה את תעלת סואץ, שנחנכה ב-1869. ההשקעות הגדולות יצרו חובות כבדים. מכירת מניות בתעלת סואץ לבריטניה וההשפעה הכלכלית האירופית הביאו להתערבות זרה ולחשיפה לשלטון בריטי.

ב-1882 החזיקה בריטניה שליטה מעשית במצרים. במאה ה-20 גדלה התנועה הלאומית. מהומות 1919 הובילו להכרזת עצמאות חלקית ב-1922. הזירה הפוליטית נותרה מושפעת מבריטניה עד אחרי מלחמת העולם השנייה.

הקצינים החופשיים הדיחו את המלך פארוק ב-1952 והקימו רפובליקה. גמאל עבד אל-נאצר עלה לשלטון והנהיג מדיניות לאומית וסוציאליסטית. ב-1956 הלאים את תעלת סואץ, מה שגרר התערבות צבאית של בריטניה, צרפת וישראל, אך הכוח הבינלאומי אילץ נסיגה ותעלת סואץ נשארה של מצרים.

ב-1967 הפסידה מצרים במלחמת ששת הימים ואיבדה את חצי האי סיני. נאצר נפטר ב-1970, ואנואר סאדאת ירש אותו. סאדאת הוביל את מתקפת יום הכיפורים ב-1973, וב-1978 חתם על הסכם שלום עם ישראל. הוא נרצח ב-1981.

חוסני מובארכ שלט בשנים 1981, 2011. בתקופתו עלה גל קיצוניות דתית, ונלחמו בו. במקביל צמצם השלטון חירויות פוליטיות וביקרו אותו על דיכוי.

בחודש ינואר 2011 פרצו הפגנות רחבות נגד מובארכ. הוא התפטר, והצבא שלט לזמן מה. ב-2012 נבחר מוחמד מורסי לנשיאות, אך ב-2013 הודח על ידי הצבא בראשות אל-סיסי. ההדחה לוותה באלימות קשה ובמוות רב. ב-2014 נבחר אל-סיסי לנשיא.

בתקופה שלאחר מכן גדלו הדיווחים על הגבלות חופש הביטוי ועל מעצרים של מתנגדים. גם תיירות שוקמה יחסית אחרי פגעי טרור, אך מצרים ממשיכה להתמודד עם אתגרים כלכליים ופוליטיים.

מצרים החלה לפני אלפי שנים ליד נהר הנילוס. הנילוס (נהר גדול) נתן מים לגידול חקלאות. אנשים המירו ציד ולקט בחקלאות ובנו כפרים.

המצרים האוחדים חיו תחת פרעונים. פרעה (מלך) היה מנהיג וקדוש בעיני העם. הם בנו פירמידות, כתבו בכתב חרטומים והיו להם אמונות רבות.

ב-641 צבא מוסלמי כבש את מצרים. בערים גדולות כמו אלכסנדריה ולצד הנילוס המשיכו מסחר ולימוד. ספריית אלכסנדריה הייתה מפורסמת, אך דעכה עם הזמן.

במשך מאות שנים שלטו בשושלות שונות. הממלוכים היו לוחמים ששלטו במצרים מהמאה ה-13 ועד המאה ה-16. לאחר מכן שלטה האימפריה העות'מאנית.

ב-1798 הגיע נפוליאון. אחרי כן הגיע מוחמד עלי. מוחמד עלי (מנהיג) עשה רפורמות. הוא חיזק צבא, פתח תעשיות ושיפר חינוך.

ב-1869 נחנכה תעלת סואץ, דרך מים שמקצרת מסע בין הים התיכון לים האדום. הבנייה וההשקעות יצרו חובות. אירופה התערבה בפוליטיקה של מצרים.

במאה ה-20 המצריים דרשו עצמאות. ב-1952 הקצינים הפכו את המדינה לרפובליקה. נאצר (מנהיג חשוב) לאםלאם הלאים תעלת סואץ ב-1956.

ב-1973 הייתה מלחמה חשובה. ב-1978 נחתם הסכם שלום עם ישראל. בשנים 1981, 2011 שלט מובארכ. ב-2011 פרצו הפגנות גדולות ונשארו שינויים פוליטיים. ב-2013 הודח הנשיא מורסי על ידי הצבא. כיום אל-סיסי הוא נשיא, ומצרים עובדת על שיפור התיירות והכלכלה.