היסטוריה של ספרד

אדם חי בחצי האי האיברי כבר לפני מיליוני שנים. בתקופות מאוחרות יותר הגיעו למקום בני אדם מודרניים. הם השאירו חיות, כלי אבן וציורי מערות, כמו באלטאמירה.


באלף הראשון לפנה"ס התיישבו בחצי האי עמים שונים: איברים, קלטים, יוונים ופיניקים. הקרב בין רומא לקרתגו הפך את האזור לחלק מהאימפריה הרומית. הרומאים הביאו את הלטינית (השפה שממנה התפתחה הספרדית), דרכים ומוסדות ציבור.


כאשר האימפריה הרומית התפרקה הגיעו שבטים גרמאניים והקימו את שלטון הוויזיגותים. הם שמרו על חלק מהמוסדות הרומיים, והכנסייה קיבלה מעמד חשוב.



ב־711 פלשו כוחות מוסלמים מצפון אפריקה וכבשו מרבית חצי האי. האזור נקרא אל-אנדלוס, ובתקופות מסוימות הוא היה מרכז תרבותי וכלכלי משגשג עם ספריות ואוניברסיטאות.


באזור ההררי שבצפון נוצרו ממלכות נוצריות קטנות. מתחילתה ועד סוף ימי הביניים התקיים מאבק ממושך בין הנוצרים למוסלמים על השליטה בחצי האי. הממלכות הנוצריות צמחו לאט והתחברו זו בזו בעקבות לחימה משותפת.


בסוף תקופת החליפות האסלאמית התחלק אל-אנדלוס לעשרות מדינות קטנות הנקראות טאיפות. המאבקים ביניהן הקלו על התקדמות הממלכות הנוצריות.


בערים החלו בני מעמד חדש, הבורגנות, לצבור עושר והשפעה. ערים אלה קיבלו זכויות ותרמו להתחזקות מוסדות אזרחיים כמו הקורטס (אספה מייעצת למלך).


ב־1469 נישאו פרננדו ואיזבלה, ובאיחודם נוצרה הבסיס לספרד המאוחדת. ב־1492 נפלה גרנדה, וסיום הרקונקיסטה (המאבק לשחזור שליטה נוצרית) הוביל לאיחוד פוליטי דתי. באותה שנה יהודים גורשו ורבים עזבו או התנצרו. כריסטופר קולומבוס, בשליחות המלכים, הגיע לאיים בקריביים ופתח את הדרך לכיבושי אמריקה.

הקולוניות באמריקה הביאו לספרד עושר רב במאה ה־16. אחר כך החלה התרופפות הכוח עם מלחמות ועם עצמאות המושבות באמריקה, ובמאה ה־19 האימפריה התפוררה.


המאה ה־20 כללה משברים פוליטיים וקולוניאליים. ב־1936 פרצה מלחמת אזרחים בין כוחות שונים. הגנרל פרנסיסקו פרנקו ניצח ב־1939 והנהיג דיקטטורה של 37 שנים. פרנקו ניהל מדיניות מדוכאת נגד מתנגדים פוליטיים וקבוצות לאומיות.

לאחר מותו ב־1975 החלה המעבר לדמוקרטיה. חוקה חדשה נחקקה ב־1978, נערכו בחירות חופשיות וספרד הצטרפה לארגונים בינלאומיים, כולל האיחוד האירופי. היום המדינה היא דמוקרטית אך מעניקה דרגות גבוהות של אוטונומיה (שלטון מקומי) לאזורי קהילה כמו קטלוניה והבסקים. יש יריבות פוליטית ולעיתים רצון לעצמאות באזורים אלה, ולתופעות אלימות של קיצונים, כמו ה-ETA, היסטורית היו השלכות של המתח הזה.

אדם חי בחצי האי האיברי לפני הרבה שנים. הם עשו כלי אבן וציורי מערות.


רומאים הגיעו וכבשו. הם דברו לטינית (השפה שממנה נולדה הספרדית).


אחר כך שלטו שבטים גרמאניים שנקראו וויזיגותים. הכנסייה היתה חשובה אז.



בשנת 711 באו כוחות מוסלמים (מוסלמים, אנשים שמאמינים באסלאם) וציברו חלק גדול של הארץ. הם בנו ערים ולימדו מדעים.


בקמיע הצפוני נוצרו ממלכות נוצריות קטנות. הן נלחמו לאט לאט וחזרו לשלוט בחלקים מהאזור.


אל-אנדלוס נפרקה למדינות קטנות שנקראו טאיפות. זה הקל על הנוצרים להתקדם.


בערים חיו סוחרים ועובדים שהתחילו לקבל השפעה.


ב־1469 המלכים פרננדו ואיזבלה התאחדו. ב־1492 נפלה גרנדה. באותה שנה יהודים רבים עזבו את ספרד. קולומבוס יצא למסע והגיע לאמריקה (יבשת חדשה שנמצאת מעבר לאוקיינוס).

ספרד הקימה מושבות רחוקות והפכה לחזקה. אחרי זמן רב היא נחלקה ואיבדה את רוב המושבות.


בשנת 1936 פרצה מלחמת אזרחים (מלחמה בתוך המדינה). לאחריה שלט פרנקו זמן רב. אחרי מותו חזרו לבחור מנהיגים. ב־1978 נחקקה חוקה (חוק גדול שמסביר איך המדינה עובדת). היום ספרד דמוקרטית (האנשים בוחרים מנהיגים) ויש לה אזורים עם שלטון מקומי חזק.

יש גם קבוצות שרוצות עצמאות באזורים כמו קטלוניה והבסקים.