היפראקוזיס, או שמיעת יתר, היא רגישות מוגזמת לרעשים. אנשים עם היפראקוזיס חווים אי־נוחות וכעס אפילו מול רעשים שאינם חזקים מאוד.
בתצורות קיצוניות החולים נמנעים מפעילויות חברתיות ובמשפחה. הם עלולים להסתגר ולעיתים להשתמש באטמי אוזניים. התופעה יוצרת מתח ועצבנות.
בכ־85% מהמקרים יש גם טיניטוס (טנטון), כלומר רעש או זמזום באוזניים. לעיתים קיימת גם ירידה בשמיעה, וזה מקשה על שיקום שמיעה.
הטיפול המתאים במיוחד להיפראקוזיס הוא TRT, טיפול הדומה בעקרונותיו לטיפול בטיניטוס. מאחר שרוב החולים סובלים מטיניטוס, יש צורך בהתאמה מיוחדת של מכשירי שמיעה או במחוללי רעש. רק אחרי שיפור בסבילות לרעש ממשיכים בטיפול בטיניטוס.
חשוב לעבור בירור אצל רופא אף-אוזן-גרון ולעבור בדיקות שמיעה שמיועדות להיפראקוזיס.
לפעמים מופיעה גם מיסופוניה, אי־סבילות לקולות מסוימים, בדרך כלל קולות אנושיים כמו רעשי אכילה, נשימה או כחכוחי גרון.
היפראקוזיס היא מצב שבו רעשים רגילים מרגישים חזקים מדי.
אנשים עם זה נעלבים, כועסים או מצטערים בגלל רעשים קלים. הם יכולים להעדיף לשבת לבד ולהשתמש באטמי אוזניים (כדורים לאוזניים שמורידים רעש).
כרובם שומעים גם טיניטוס (טנטון), רעש או זמזום באוזן. חלקם גם מתקשים לשמוע כמו שצריך.
יש טיפול שנקרא TRT, שעוזר להפחית את הרגישות בעזרת עזרים מיוחדים.
חשוב לראות רופא אף-אוזן-גרון ולעשות בדיקות שמיעה.
לפעמים יש גם מיסופוניה, אי־סבילות לקולות מסוימים, כמו רעש אוכל או נשימה. זה גורם לאי־נוחות בלי קשר לעוצמה של הקול.
תגובות גולשים