הלכה נבואית

הלכה נבואית היא סוג של הלכה שמשלבת בין הלכה (כללי דת ונוהגים) לנבואה (מסרים שמיוחסים לאלוהים ולנביאים). שילוב זה שנוי במחלוקת בקרב פוסקים וחכמי דור.

הלכה ונבואה נחשבות שניהן ליסודות בהנחיה הדתית. קיימת מצווה לשמוע בקול נביא, ויש מצווה לשמוע בקול חכמים. אדם יכול להיות גם חכם וגם נביא, כמו משה רבנו.

השימוש בטענות "שמימיות" בדיון הלכתי מעורר חילוקי דעות. יש שמי שטוען טענה הלכתית ומתבסס על נבואה נחשב לנביא שקר. מאידך, יש מקורות המאפשרים להשתמש בנימוקים נבואיים בדיון הלכתי. הראי"ה קוק מציין שלדעת הרי"ף והרא"ש יש מקום לכך.

קיים גם הבדל רעיוני בין הלכה לנבואה. הלכה עוסקת ביישום מעשי של התורה ובניתוח משפטי ודקדוקי. נבואה עוסקת ברעיונות העקרוניים ובממד המוסרי, ומוצגת לעתים באופן ציורי וחזוני. חז"ל דנו בהבדל והעדיפו לעתים חכם על פני נביא בפסיקה מעשית.

היעדר נביאים בימינו הביא הוגים לחפש חלופות לנבואה. כמה חלופות הן האגדה (סיפורים ותלמוד מסורתי) והקבלה (מיסטיקה יהודית).

הרב יובל שרלו מנסח תכונות ל"הלכה נבואית": היא מבקשת להתחבר לשורש הפנימי; נותנת כיוון כללי במקום פרטים מדויקים; ומייחסת חשיבות רבה לכוונה, יותר מאשר הלכה רגילה.

הרב צבי יהודה הכהן קוק התנגד לסגנון זה. הוא הסתמך על דברי החת"ם סופר, שראה בשילובים בין דיסציפלינות כ"כלאיים", מעין ערבוב בלתי רצוי. עמדתו של צבי יהודה בולטת מול עמיתו אביו, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שתמך בשילוב בין הלכה לאגדה והסביר שזה גילוי של חיבור עתיק.

אבינועם רוזנק מדגיש שיש קשר עמוק בין כללים לפרטים, בין חירות לחובה, ובין נורמה לאינטואיציה במשנת ההלכה הנבואית של הרב קוק.

חלק מהתומכים בשילוב טענו שהאגדה היא ביטוי של הנבואה. אחרים טענו שהאגדה היא ביטוי של המחשבה האנושית, בעוד שנבואה היא רעיון אלוהי. הבחנה זו הובילה מתנגדים נוספים להתנגד לשילוב ההלכה והנבואה, אף שחלק מהמתנגדים תמכו בשילוב הלכה ואגדה.

הלכה נבואית היא שילוב בין הלכה ונבואה. הלכה = כללים והנחיות להתנהגות. נבואה = מסרים שמיוחסים לאלוהים ולנביאים.

הלכה ונבואה שניהן חשובות בהנחיה הדתית. יש לציית לנביאים ולחכמים. משה רבנו היה גם חכם וגם נביא.

חלק מהאנשים אומרים שמי שמשתמש במסר מהשמים להכחיש הלכה הוא נביא שקר. אחרים אומרים שאפשר להשתמש בנימוקים כאלה בדיון הלכתי.

אין היום נביאים, ולכן חכמים חיפשו דרכים אחרות. הם מצאו את האגדה (סיפורים תלמודיים) ואת הקבלה (מיסטיקה יהודית).

הרב יובל שרלו מציין שההלכה הנבואית: מתחברת לשורש הפנימי; נותנת כיוון כללי ולא פרטים; רואה כוונה כחשובה מאוד.

החת"ם סופר לא אהב ערבוב בין תחומים וראה בכך "כלאיים". הרב צבי יהודה קוק תמך בעמדה הזאת. אביו, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, דווקא תמך בשילוב.

חלק אומרים שהאגדה היא כמו נבואה. אחרים אומרים שהאגדה היא רעיון אנושי. הם רואים נבואה כרעיון אלוהי. בעקבות כך היו חילוקי דעות על השילוב.