הלכת דאוברט

הִלְכַת דאוברט היא הלכה (כלל משפטי) שעוסקת בכישוריו של אדם לכהן כעד מומחה (עד שמביא ידע מקצועי) במשפט.
הלכה זו הוגדרה על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית בתיק Daubert נגד Merrill Dow Pharmaceuticals (1993).
בתי המשפט בישראל נוטים להשתמש בה. לפי ההנחיה השופט צריך לבדוק אמות מידה (קריטריונים) לפני שיקבל עדות מומחה, במיוחד בתחומי מדע או טכנולוגיה חדשים.
הקריטריונים כוללים:
- בחינה מדעית של התאוריה המוצעת.
- הצגת התאוריה בפני הקהילה המדעית (מדענים ועמיתים).
- שיעור הטעות הסטטיסטי של השיטה.
- קבלת התאוריה על ידי הקהילה המדעית.
בפסיקה הוסברה גמישות: לא תמיד נדרשים כל ארבעת הגורמים בו־זמנית.
יש בישראל מומחים המבקרים את הלכה זו וקוראים לא לאמץ אותה. הם טוענים שהיא נשענת על הנחות שסותרות זו את זו בפילוסופיה של המדע (החקר של איך מדע עובד), וכי היא מניחה ששופטים יכולים להעריך תקפות מדעית בלי לבחון את תוכן המחקר לעומק.

הלכת דאוברט היא הלכה (כלל משפטי) על מי יכול לשמש עד מומחה. עד מומחה הוא עד שמבין הרבה בנושא.
ההלכה נקבעה על ידי בית המשפט העליון בארצות הברית. בישראל משתמשים בה לפעמים.
ההלכה אומרת ששופט צריך לבדוק כמה דברים לפני שיקבל עדות מומחה:
- לבדוק אם התאוריה נבחנה מבחינה מדעית.
- לראות אם היא הוצגה לקהילה המדעית. קהילה מדעית זה קבוצת מדענים.
- לבדוק מה שיעור הטעות של השיטה.
- לבדוק אם מדענים אחרים מקבלים את התאוריה.
יש גמישות, לא תמיד צריכים את כל הדברים יחד.
יש מומחים בישראל שמבקרים את ההלכה. הם אומרים שהיא מבוססת על הנחות שסותרות זו את זו. פילוסופיה של המדע זה החקר של איך המדע עובד.