"הַמַּבּוּל" הוא סיפור במקרא על שיטפון גדול שנשלח על ידי אלוהים כדי להשמיד את הרע שבחרב האנושות. על־פי הטקסט, אלוהים מצווה על נח, "צדיק תמים בדורותיו", לבנות תיבה (ספינה גדולה) ולשמור בתוכה את משפחתו וזוגות של בעלי חיים יבשתיים. התיבה, לפי המסורת, הייתה רחבה מאוד וגבוהה במידה של מבנה בן כמה קומות, ומשם התחיל מחדש המין האנושי.
הסיפור מדגיש שהמבול נגרם בגלל שחיתות מוסרית של בני האדם. נח מקבל הוראות ברורות לבניית תיבה וללקיחת בעלי חיים. המסופר בתורה מציין שהגשם ירד 40 יום, המים כיסו את ההרים, והתיבה נשאה את הישנים עד שנחה על הרי אררט. נח שלח עורב ויונה כדי לבדוק אם יבש היבשה; היונה חזרה עם עלה זית, סימן לירידת המים. לאחר התייבשות הארץ יצאו נח ובני משפחתו, ונקבעה ברית עם אלוהים שסימנה היא הקשת בענן.
חוקרי המקרא מזהים שני נוסחים שהתמזגו בסיפור המבול. מקובל לכנותם J (יהוויסטי, המתאר אלוהים כבעל רגשות אנושיים) ו‑P (כהני, תיאורי וענייני יותר). לפי התאוריה הזו, כל נוסח כולל את מרכיבי הסיפור, אך משתנה בפרטים כמו אופן הכנסת החיות, משך המבול ומקורות המים.
למיתוס המבול המקראי יש מקבילות ברבות מתרבויות הקרובות גאוגרפית, בעיקר במסופוטמיה. הסיפורים הבולטים הם אתרחסיס (בבבל) וסיפור המבול בעלילות גילגמש. שם מופיעים מוטיבים דומים: גיבור שמבין מראש, בניית כלי להצלה, הכנסת חיות, שילוח ציפורים ובערוּת לאחר היציאה. עם זאת יש הבדלים מהותיים במניעים לשיטפון ובאופי האלים.
במשך המאות נוצרו תאוריות שונות שמנסות לקשר בין הסיפור לבין אירועים טבעיים. גאולוגים וארכאולוגים הציעו כי זיכרונות של שיטפונות מקומיים במסופוטמיה יכלו להיות הבסיס למיתוס. תאוריות נוספות הציעו אירועי הצפה כמו תרחיש הים השחור, שבו מגפת ים־תיכונית חדרה לאזור וגרמה להצפה של חופי יישובים ישנים. לחילופין, יש מדענים הסבורים שהסיפור הוא בראש ובראשונה מטאפורה דתית־מוסרית ולא תיאור היסטורי מדויק.
בעבר הרחוק סיפור המבול שימש כבסיס לפרשנויות גאולוגיות שניסו להסביר שכבות סלע כאפקט של מבול גלובלי. עם התפתחות הגאולוגיה המודרנית וגישות כמו עקרון האחידות ותיארוך רדיומטרי, רעיון המבול העולמי נדחה ברוב הקהילה המדעית. בריאתנים דתיים ניסו לפתח "גאולוגיית מבול" כדי להתאים ממצאים מדעיים לפרשנות מילולית של הטקסט.
הסיפור השפיע עמוקות על אמנות, ספרות ומוזיקה. תמונות של תיבת נח ונושא החיות חוזרות ביצירות מן הרנסאנס ועד מוזיקה עכשווית, וסיפורי המבול מופיעים באופוסים ובציורים ידועים.
הסיפור מספר על מבול גדול. אלוהים ראה שהאנשים רעים. הוא אמר לנח (אדם צדיק) לבנות תיבה (ספינה גדולה).
נח לקח את משפחתו וזוגות של חיות. גשם חזק ירד במשך 40 יום. המים כיסו את ההרים. התיבה שטה עד שנחה על הר אררט.
נח שלח עורב ויונה (ציפורים) לבדוק אם היבשה יבשה. היונה חזרה עם עלה זית. אחרי זמן יצאו כולם מהתיבה. אלוהים הבטיח שלא ישלח עוד מבול גדול. הסימן להבטחה הוא הקשת (ענן בצבעים בשמיים).
במקומות אחרים בעולם נמצאו סיפורים דומים על מבול. במסופוטמיה (אזור בין הנהרות) היו סיפורים על אנשים שבנו ספינות כדי להציל את החיים. הסיפורים דומים, אבל יש גם הבדלים.
חוקרים חושבים שהסיפור יכול להיות מבוסס על שיטפון גדול באזור מסוים. יש גם שמדברים על אפשרות שאירוע טבעי קטן הפך לסיפור גדול עם הזמן. יש מדענים שאומרים שהסיפור הוא קודם כל מסר מוסרי, ולא תיאור מדויק של אירוע היסטורי.
הסיפור השפיע על אמנות. ציירים כתבו תמונות של התיבה והחיות. גם שירים וסרטים יצאו בהשראת הסיפור.
תגובות גולשים