'ביעור הבערות' היה מבצע ללימוד עברית למבוגרים, שהתקיים מ-1964 ועד אמצע שנות ה-70. היוזם המרכזי היה יצחק נבון, בשיתוף סא"ל סטלה לוי מצה"ל. המטרה הייתה להגדיל את היכולת לקרוא ולכתוב בעברית בקרב מבוגרים.
מפקד האוכלוסין של 1961 גילה שכ-250,000 יהודים בגיל 14 ומעלה אינם יודעים לקרוא ולכתוב. אנשים אלו כונו אנאלפביתים (מי שאינו יודע קרוא וכתוב). הנתון הזה הניע את запуск המבצע.
נבון עבד עם אנשי הסברה וחיים ציפורי כדי לאתר את האנאלפביתים ולרכז מידע. המבצע החל בינואר 1964, ונמצאו כ-260,000 נרשמים, כששני שלישים מהם נשים. צה"ל העמיד מורות-חיילות (חיילות שהעבירו שיעורים) לעבודה בשטח. הן לימדו בקרונות ובבתים, בקבוצות קטנות או בשיעורים פרטיים. התלמידים למדו קריאה וכתיבה בסיסית. חומרי הלימוד כללו עיתונים פשוטים כמו 'שער' ו'למתחיל'. הישגים מדידים היו קריאה של עיתון, כתיבת מכתבים ויכולתם לחתום את שמם במקום טביעת אצבע.
בשנת 1977 שונה המבצע והפך לתוכנית 'תהיל"ה'. ברעיון החדש התלמידים הגיעו לכיתות ציבוריות, במקום שהמורות יבואו לבתיהם. בשנים מאוחרות יותר המסלול אף כלל אפשרות להשלים תעודת בגרות לטכנאים.
ביעור הבערות היה מבצע בישראל בשנות ה-60. המטרה הייתה ללמד מבוגרים לקרוא ולכתוב בעברית.
המפקד של 1961 גילה שיש כ-250,000 אנשים שאינם יודעים לקרוא ולכתוב. אותם אנשים נקראו אנאלפביתים (לא יודעים לקרוא ולכתוב).
המבצע התחיל ב-1964. יצחק נבון וצה"ל שלחו מורות-חיילות. מורות-חיילות הן חיילות שנתנו שיעורים. הן לימדו בבית התלמידים, לעתים בקבוצות קטנות. רוב התלמידים היו נשים. הלמידה כללה עיתונים פשוטים. המטרה הייתה שכולם ידעו לקרוא, לכתוב, ולחתום את שמם.
ב-1977 שמו שינו ל'תהיל"ה' והעבירו שיעורים בכיתות ציבוריות.
תגובות גולשים